|
כששדות שדופי פנים
יפרחו בשלל גוונים,
נדע שקיץ כבר הגיע,
הלב יבער וישתגע,
ייקוד באור חמה,
באש גדולה של אהבה.
כשיעמוד אין קול הרוח
על עץ אגס ועץ תפוח,
סימן שקיץ כבר בפתח,
נשכב פרקדן לבטח
על חוף של ים,
בין ריח מלח וצדפים.
ואם שירת העפרונים
תעירנו בבקרים,
נדע כי קיץ כבר בשער,
טעמו ירחיק כל צער,
וניגונו – ציוץ
הממלא את הנשמה.
אך עת השמש יתעטף
באֶדֶר רוח מלטף,
סימן כי תמו ירחֵי זהב,
במרום ישוט לו עב,
וריח של פרידה
יציף את שערי הלב. |