"כי לזמן יש שליחים רבים
כי עמדתי מולם לבדי
כי החורף המשיך והמשיך
להרטיב להקפיא להחשיך
כי כבר לא נבטו סביונים
ולא פרחו שקדיות
ואם כן פרחו אז למי
היה כוח לצאת ולראות
כי הייתָ רחוק מִדַי
רחוק משפתַי משדַי
ומכל יתר המקומות
שדורשים גם מגע כדי לחיות
כי כמה אפשר לשרוד
על כוח רצון בלבד
ללעוס שיירי זיכרונות
כאילו הם דם ובשר
כי היה לזה טעם מוזר
לא-מתוק לא-חמוץ לא-מר
לא-מלוח - לא שילוב של כל זה
כי היה לזה טעם מת
כי איחרתָ מאוד וכעת
אין שום טעם לכלום" אמרתְ
והשארת לי לומר רק את זה:
"מצטער"