בוקר טוב, בוקר טוב! אנשים יוצאים לרחוב.
המדינה - על הפנים! וכולם, מתעצבנים.
מרגישים פה כמו סיר לחץ. מלאים רהב ושחץ.
לא מוצאים פה חניה. והכל בהתניה.
הרחוב מלא בפסולת. תור ענק יש במכולת.
ורשתות המרכולים, מפירות את הכללים.
שר בממשלה פושע. הציבור, עוד לא יודע.
עוד עיתון נתבע לדין. המצב ממש עדין.
מחבל חולל אירוע. אמבולנס בלב פיגוע.
ראש הממשלה נוהם, והשר, שוב מתלהם.
הארנונה מתייקרת. אזרחים בוכים בקרת.
אין לי לחם לאכול! לא נורא, נמשיך לסבול.
את ה- D.V.D עיקלו לי. מה מגיע, לא נתנו לי.
נכנסו לי במכונית, שדדוני בשנית.
בהנחה שבה זכיתי, התברר לי כי טעיתי.
מה מגיע במבצע, הוא מעל הממוצע.
את הלב כולם אכלו לי ושקרים גדולים סיפרו לי.
לא מאמין לאף אחד!!! הכי טוב - להיות לבד!!!
מדינה של בית תמחוי שאזרחיה רמאים!
ארץ פשע מאורגן, בתי זונות, סוחרי סמים.
והמנהיגים אצלינו? - משתינים פשוט עלינו.
רצח, אונס, גזענות. אין פירגון. רק אלימות.
אז מדוע לי אומרים: "פה ארץ של חלב ודבש".
החלב - נורא יקר! וכל אדם, הפך נחש.
כל דבר אותו הישגתי, בשבילו, ירקתי דם!!!
על הכל אני נלחמתי!!! כלום לא בא לי בחינם.