מים
ערבים ויהודים חיים במדינה זו מאות בשנים,
בגליל גידלו פרות, ובשפלה ירקות.
ובערים חצבו בארות,
ולכולם היה מספיק מים לחיות.
אבל בשנות השלושים והארבעים,
טענו האנגלים שאין מקום ליותר יהודים,
התואנה היתה שאין מספיק מים,
ולא הרשו לעשות אמבטיות בירושלים.
אולם שהוקמה מדינת ישראל - נשבה רוח אחרת,
וכל ישוב בשפלה ובנגב חובר לכינרת,
הביאו עולים מפה ומשם,
ופתאום היה מים לכולם.
עברו, חלפו, חמישים שנים,
ובאזור חלו מספר שינויים,
מספר התושבים עלה לשמים,
אבל לא ירדו משם המים.
למקורות המים הטבעיים,
נוספו גם מזהמים מכל המינים,
גם מספר התושבים עלה בנתיים,
ובשירותים ירדו הרבה מים.
ישבו החכמים, וטיכסו עצה,
מאיפה תבוא הישועה.
דובר על מים טורקיים.
ואפילו חשבו לגרור קרחונים.
בעוד החכמים מתדיינים בחום,
הגיעה הכנרת לקו האדום.
בשלב זה התחילו כבר יזמים,
להביא מחוץ לארץ מים בבקבוקים.
כאשר הסברתי לנכד שלי את הבעיה,
פתח זוג עיניים כחולות נורא.
סבא, אם לא יהיו מספיק מים,
מהיכן יבואו הדמעות לעיניים?
יהיו גם יהיו הרבה דמעות,
וכולנו נבכה על כל השגיאות,
כיצד נתנו למים לנזול בין האצבעות,
ולא תכננו בזמן את הבאות.