אין היודע דרכו, נחוש לסכנות.
דמו יתמוסס באויר יומו ושנותיו.
כשחשב,
שיכול הוא - הכל - ועכשיו!
קמו מבואות ליבו למולו,
ויסוג, ובערב חלדו,
תמו תעצומותיו.
ועכשיו, כאוד מוצל מאש,
הנישא על פלגי מים,
קולו מחפש נחמה.
ואין הציפור שומעת.
ויוסף במסעו, עד כלותו,
אל חיק אוקיאנוס, קר ואפל.
ולא נודע, כי בא אל קירבו.