אל שָדַּיי,
מפניך אֵחָבֵא
וְאֶסַתֵּר בעמקי הגן,
בלבוש חוה אפסע בו חרש,
אחרוט בו צְעָדַיי,
ולילותיי עוברים
בלי דעת
בין עצי פרי טוב ורע,
מן האסור היום
טעמתי,
עתה כה מר לי,
וַאִירַא.
בוא, גָּלֵנִי,
חַפְּשֵֹנִי תחת עץ
התאנה,
עיניי פקחתי לדעת
וְאָזְנִי כְּרוּיָה
לקולך,
אך שוקט אתה
להחריד
וכה טמיר הוא צָעַדְך,
אַיֵיכָּה אל שדיי,
ענני,
מלפניך באתי,
ואתה אינך.
|