שני תמוזים של תיזוזים אני חיכיתי לך,
את התברברת והתפרפרת עם כל היתר.
מן המיצר, קראתי יה, אך את לא נעתרת,
כלל לבכיי, ולא ראית אותי ממטר.
אל כולם חייכת, בחן, ומה נגע לי, הד קולך.
ורק לי שכה, ניסה, אמרת רק "לך"!!! ו"תסתלק"!!
אנל'א יודע מה לעשות כעת.
גם בימים גם בלילות הנפילה גדולה.
מן הדמעות יער צמח בירושלים.
ותיירים באו לראות יפי הגאולה,
בין הגזעים פתק הטמינו בינתיים.
לפעמים אני, חושב שזה קרה, רק בגללך,
את היית רעה כל-כך,
ולא פתחת לי כלל את סגור ליבך.
פתאום זורח - נזכר באחותך...