הוּא אָמַר: מַה יָפֶה שְׂעָרֵךְ,
כְּבָרָק יְפַלֵּחַ עֵינַים.
לוּ נִתָּן, לָךְ הָיִיתִי כּוֹרֵךְ
עֲטֶרֶת זְהַב פַּרְוַיִם.
הִיא חִיּכָה: שְׂעָרִי הַבּוֹהֵק -
מַתַּת שֶׁמֶשׁ, מִנְחָה מִשָׁמַיִם.
לֹא לִי, אַל תִּתֵּן אֶת הַנֵּזֶר,
לַמָּרוֹם הוּא נוֹעַד שִׁבְעָתַיִם.
הוּא אָמַר: מַה יָפוּ מִלּוֹתַיִךְ,
כְּשֶׁמֶן וְצֹרי הֵן לִי.
נִשְׁבֵּיתִי בְּקֶסֶם שִׁירַיִךְ,
נִשְׁבַּעְתִּי תִּהְיִי רַק שֶׁלִּי.
הִיא חִיְּכָה: מִלִּים שְׁשׁוֹרַרְתִּי -
מַתַּת הָאָבִיב וְהַסְּתָו.
עוֹנוֹתַי הֵן כּסוּתִי, שֶׁעוֹרַרְתִּי,
בְּשֶׁלָן, בִּזְכוּתָן, הַמֵּיטָב.
אָז הִבִּיט בָּה סְחַרְחַר
וְלִבּוֹ תּוֹפֵף בּוֹ בּאוֹן.
מַה קוֹרְנוֹת הֵן עֵינַיִךְ הַיּוֹם,
מְרַחֲפוֹת בַּשְׁחָקִים כְּדָאוֹן.
הִיא חִיְּכָה וְהִשְׁפִּילָה מַבָּט.
כֵּן, עֵינֶיהָ הִסְגִּירוּ סוֹדָהּ.
זוֹהֲרוֹת כְּנֵרוֹת שֶל שַׁבָּת,
רַק בִּגְלָלוֹ; הִיא מוֹדָה.