צָעַדְתִּי בְּמֶרְחֲבֵי חַיִּים רַבִּים,
חֶלְקָם שֶׁלִּי,
וְאֵינִי כְּשֶׁהָיִיתִי,
לַמְרוֹת שֶׁכַּמָּה עֶקְרוֹנוֹת קִיּוּם
מַתְמִידִים עדיִן,
נֶאֱבָק אֲנִי לֹא לִסְטוֹת מֵהֶם.
כַּאֲשֶׁר פּוֹנֶה רֹאשִׁי אָחוֹר,
נֶאֱלַץ לְהַבִּיט
לִפְנֵי שֶׁיֵּשׁ סִפֵּק בְּיָדִי לֶאֱגֹר כֹּחַ
לְהַמְשִׁיךְ בְּמַּסָּעִי,
אֲנִי רוֹאֶה אֶת צִיּוּנֵי הַדֶּרֶךְ
פּוֹחֲתִים וּקְטֵנִּים בָּאֹפֶק
וְאת הַמְּדוּרוֹת הַדּוֹעֲכוֹת מִשְׂתָּרְכוֹת
בַּאֲתָרֵי הַמַּחֲנָאוּת הַנְּטוּשִׁים
מֵעֲלֵיהֶם מַלְאָכִים אֹכְלֵי נְבֵלוֹת
חָגִים בִּכְנָפַיִם כְּבֵדוֹת.
הוֹ, עָשִׂיתִי לִי שֵׁבֶט
מִתּוֹךְ אַהֲבוֹת אֱמֶת
וְשִׁבְטִי נָפוֹץ לְכָל רוּחַ!
אֵיךְ יְנֻחַם הַלֵּב
אֶל מוּל מִשְׁתֵּה אֲבֵדוֹתָיו?
בָּרוּחַ הָעוֹלָה
אֶפְרָם מֻכֵּה הַטֵּרוּף שֶׁל חֲבֵרַי,
אֵלֶּה אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים,
צוֹרֵב מָרוֹת אֶת פָּנַי.
וַעֲדַיִן אֲנִי פּוֹנֶה, אֲנִי פּוֹנֶה,
צוֹהֵל - מַה,
בִּרְצוֹנִי הַנָּחוּשׁ לָלֶכֶת
לְאָן אֲשֶׁר מוּעָדוֹת פָּנַי
וְכָל אֶבֶן בַּדֶּרֶךְ
יְקָרָה לְלִבִּי.
בְּלֵילִי הָאָפֵל בְּיוֹתֵר,
כַּאֲשֶׁר הַלְּבָנָה הִסְתִּירָה פָּנֶיהָ
וַאֲנִי שׁוֹטַטְתִּי בֵּינוֹת שְׂרִידֵי שְׁבָרַי,
יָצְאָה בַּת קוֹל מִבֵּין הָעֲנָנִים
וְצִּוִּתָנִי:
"חֲיֵה בְּתוֹך הַסְּפִירוֹת,
לֹא עַל הַקְּלִיפָּה".
לַמְרוֹת שֶּחָסֵר אֲנִי אָמָּנוּת
פִּעְנוּחַ צוֹפֵן זֶה,
אֵין סָפֵק כִּי הַפֶּרֶק הַבָּא
בְּסֵפֶר הַהִשְׁתַּנֻיּוֹת שֶׁלִּי
כְּבָר נִכְתַּב.
עוֹד לֹא הִשְׁלַמְתִּי אֶת מַסַּע הַשִּׁנּוּיִים שֶׁלִּי.