הבתים במקום שהשארת, כובעים עגולים שחורים
מרחפים בין חניות סדקית לחנויות מזון.
מודעות אבל ענקיות,רחוב בעיר זרה,רועד בין פחד אביונה
ופולחן מוות, קורא מתוך רמקול מצווה.
סמטאות אבן,עצי הברוש,זיכרון האלם,שפות בהן דברת
בגידות ואהבות,עורבים כהים נוגעים בכנף בגד מתגעגע
לגוף חילוני בלבוש צנוע,זוכר מראה וקול אישה . פצע משפחתי וגדר תיל.
צלקת בהירה שכבר הבשילה מאהבה לאהבה.
בוא נזכור בינתיים את שמות כל הנביאים,תוחלת מעשינו,ועוד
המון מילים,נערמות עלינו בתשוקה.
נענג נפשותינו בספרי חולין, בצחוקים מתגלגלים תיפלות
והבל יופי בעיני מנגינת חבל ארץ רחוקה. אברך של משי
וכל הרבנים עטים על הקורבן.