מעשה רוקם

אמא יושבת בפינתה בכל מקום בבית רוקמת את חייה שוזרת חוטים צבעוניים בדקות מדהימה מעשה אומן להתפאר. שעות היא רכונה על הפרחים המרהיבים הגדולים, שעלי תפארתם הירוקים עטפו את החוכמה בחסדים והאירו שניהם בתכלית היופי והשלמות. שרידים מאהבתה הרקומה עדיין רוקדים בביתי ריקודי שמחה – על הכריות על הקירות על המפות והמפיות רסיסי עיניה הירוקות עדיין רומזים לי בשקט, באפלה: "והיית אך שמחה." בשקט בשקט היא הולכת אחרי לאן אשר אפנה ובכל פעם בה מושך אותי לבי אל עבר מצולות האבדון יגון השכחה צער העבר מתנוצץ לו רסיס עין ירוק משום מקום רומז לי : "והיית אך שמחה" ונעלם.