אַעֲדִיף לְדַבֵּר נְכוֹחָה
לֵאמֹר מִלָּה אֲשֶׁר פֵּרוּשׁ לָהּ
וְהִיא אֱמֶת לָאֲמִתָּה
וְכָל הֲבָרָה בְּרוּרָה
לְלֹא כָּחָל וּסְרָק
לְלֹא עֲטִיפָה וְרֻדָּה
לִהְיוֹת כֵּנָה וִישָׁרָה
וּפְעָמִים תִּשְׁמַע אָדָם אַחֵר
הַלֵּל גּוֹמֵר
מָלֵא שֶׁבַח וַחֲנֻופָּה
אֲשֶׁר כְּאוֹר הַיּוֹם רְחוֹקָה
הָאֲמִירָה מִהְיוֹת נְכוֹנָה
וְכַאֲשֶׁר הָאֱמֶת
שׁוֹנָה
אֵינָהּ מַחְמִיאָה
גְּלוּמָה בְּזֹאת מַטָּרָה
שֶׁל נְתִינָה בְּשֶׁל קַבָּלַת תְּמוּרָה
כְּמֶקַח וּמִמְכָּר
כְּתַשְׁלוּם מֵרֹאשׁ עֲבוּר סְחוֹרָה
שֶׁהֻוזְמְנָה
רַבִּים בּוֹחֲרִים בְּדֶרֶךְ זוֹ
שֶׁהִיא נְעִימָה לְאַזֵּן הַשּׁוֹמֵעַ
מַחְלִיקָה כְּשֶׁמֶן אֶל תּוֹכוֹ
וּתְמַלֵּא לִבּוּ בְּרֶגֶשׁ יָהֳרָה
בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן מְלֵאָה
גַּם אִם יוֹדֵעַ הוּא בְּבִטְחָה
שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הָאֱמֶת לָאֲמִתָּה
כָּךְ מִתְנַהֲלִים הַדְּבָרִים
עַל מֵי מְנוּחוֹת
וְהֶסְכֵּמִים נֶחְתָּמִים
בְּנִינּוֹחוּת
עַל אַף הָעֻבְדָּה
שֶׁאוּלַי בְּעֶצֶם הָאֱמֶת אִם נֶאֶמְרָה
יְכוֹלָה לִהְיוֹת אֱמֶת מָרָה