עד לפני שנים, בביקורי בארצות אחרות,
כל כך קינאתי בהן בגלל הפריחות המרהיבות,
במקומות צבוריים, בגנים, בכבישים ובככרות.
לא חשתי כך כלפי טירות מפוארות וארמונות,
אפילו לא , בגלל הגלידות ומגוון המטעמים במסעדות .
בשנים האחרונות, ממש נפלא לראות,
את כל הצמחים והפריחות היפיפיות.
בחודש שבט, כמעט לפני ראש השנה לאילנות,
ממש חובה לצאת קצת לטייל ברחובות.
אמנון ותמר, פורח בשלל צבעים
וכל פרח, נראה כמחולק לשני מינים.
איני יודעת מתי המציאו לו בעברית את השם הנפלא,
הנשמע כל כך רומנטי ואפוף באהבה.
אך הספור על אמנון ותמר בתנ"ך, הוא ספור נורא.
(שמואל ב' פרק י"ג )
תמר ,אחותו של אבשלום בן דוד , היתה בתולה יפה,
אמנון בן דוד, אחיה מאם אחרת, חשק בה.
במסווה של חולה , לביתו הזמין אותה,
לסעוד אותו, להכין לו לביבה , חמה .
בעורמה ובמרמה ולמרות סירובה,
גרר אותה לחדרו ואנס אותה.
לאחר המעשה גירש אותה וסירב לשאתה לאישה.
בבכי ובזעקה , עם אפר על ראשה,
את כתונת הפסים קרעה.
לבית אחיה אבשלום לבדידות הלכה.
המלך דוד שמע את הדברים, ויחר לו מאד,
אך לא נקט יוזמה, להציל את הכבוד.
אבשלום אחיה,
נקם את נקמתה.
אחרי שנתיים, הזמין את אמנון
לחגיגות גז הצאן.
כטוב ליבו של אמנון ביין ומבלי שחש בסכנה,
במצוות אבשלום, במכת מוות הוכה.
סיפור עצוב, אונס, נקמת דם, רצח אח,
ככה כתוב בתנ"ך.
אבל הפרח יפה כל כך.