ביום ההוא בו עמדת בפתח חדרי
היום המר והנמהר ההוא
בו נעתקו המלים מפי
ביום ההוא בו בהיתי בפיך הלואט
את הנורא מכל
רוצח בי את נשמתי הטהורה
חשתי כיצד אוזל כוח החיים
מכל תאי גופי
נתתי לך את הכוח לרוקן אותי
מכל תקוה, יפעה וטוב
כבובה ממוכנת לבושה מלמלה לבנה
צעדתי אל החופה
ואתם עמדתם מימיני ומשמאלי
כמלאכי חבלה
הדואגים להשלים את המשימה
לא להשאיר עקבות
ביד מיומנת
סתמתם כל פתח מילוט
הובלתם אותי כצאן לטבח
ואני נתתי לכם את הכוח
לרצוח בי כל חלקה טובה
ועל כך בוכה נפשי היום
על נהרות בבל
נהרות דמעות דם
המרווה את האדמה
אותו דם שהפך לחלב
כאשר הינקתי את ילדי
אט אט עובדה האדמה
הפכה החימה לאהבה
הכעס לסליחה
מרור הפך מתוק
וסאת הייסורים
שעלתה על גדותיה
הביאה אותי אל עולם קסום
בו אני השליטה היחידה
על חיי וגורלי.