בט"ו בשבט לפני שנים,
כשכל השקדיות במדרונות ההרים,
עטו בגדי חג לבנים.
נולדה בירושלים, לזוג הורים מאושרים,
תינוקת יפיפייה, כחולת עיניים , עם פנים מאירים.
הם קראו לה אילנה,
שם כל כך שמח ונפלא.
לא צריכים להסתכל בלוח השנה,
כולם זוכרים לשלוח פרחים, לקנות מתנה.
הפעם, החלטתי לחרוג
ולכתוב בלוג,
לא על תאונות,אנשים רחוקים, מנהגים ודתות,
אלא על אילנה, לאף אחת , חוץ ממני, אין כזאת
אחות.
אני בטוחה שהיא לא תכעס , שכתבתי עליה שיר,
אך ממש תתעצבן שהפצתי אותו בכל העיר.
אילנה, ולא בגלל שהיא אחותי, אני נשבעת,
מבינה בכל כך הרבה תחומים, וכל כך הרבה יודעת.
היא שייכת לזן מיוחד של אנשים,
חכמים, טובים, לא פראיירים ומאוד רגישים.
גזע נדיר, שכבר כמעט לא מייצרים,
ישר וצנוע, ללא מרפקים
סוג מיוחד של אנשים , שלא רק שומעים,
אלא מאזינים ומקשיבים.
לא למראית עין, אלא עם כל הלב,
אומרים מילה טובה , במצב של עצב וכאב.
עד ליציאתה לגמלאות,
חרף כל התחינות, הבקשות והמחאות.
הייתה שנים רבות, מפקחת על גננות.
בחן ,בנועם, ובשעות רבות של הקרבה,
סייעה לכולם, ברגש ובתבונה.
אני ממש מקנאה בעצמי,
שכך נפל בחלקי,
שהיא אחותי.
כל מי שמכיר אותה יכול להישבע,
שאם לא הייתי כזאת, שחוששת מעין הרע,
הייתי מוסיפה ומפליגה ומפליגה.
והכל היה נכון, כי אין כמותה.
איני מתחילה לחזור בתשובה.
אבל מצאתי במקרא כמה קטעים בשבחה.
משלי לא':
אשת חייל מי ימצא
ורחוק מפנינים מכרה
תהילים ט"ו:
הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו
לא רגל על לשונו ,לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו.
משלי ט"ו:
מענה רך ישיב חמה
לשון חכמים תיטיב דעת
לב שמח יטיב פנים
שמחה לאיש במענה פיו
מאור עיניים ישמח לב