ביער רבות הן ציפורי השיר,
אך מעל התבלטו העורב והזמיר.
בכל הופעה בפני המונים,
העורב או הזמיר היו הסולנים.
אך עופות רבים הביעו פליאה,
ולא יכלו להבין את התופעה,
לזמיר באמת קול יפה וערב,
אבל איך מעז לשיר העורב?
שקולו צרוד כמנסר קרשים,
ואין בו שירה אלא רק רעשים.
בדקו ותוסכלו השכם והערב,
ולבסוף אמרו – נשאל את העורב.
שמע העורב את השאלה וגיחך,
אני מקווה שאת מעריצי לא אלכלך,
כי אל האוזניים הדרך הכי קרובה,
עוברת תמיד דרך הקיבה.
לפני כל שיר, עם תחילת המנגינה,
אני מחזיק במקורי חריצי גבינה.
הקהל מעוניין שאפתח את מקורי,
לא רק כדי לשמוע את שירי.
אלא כדי לזכות בחריץ גבינה,
וזהו ההסבר לכל התמונה.
ענו השומעים אתה זמר ממש טוב,
אפשר לקבל כרטיסים למופע הקרוב?