הביצה תמיד רוגשת ורועשת,
כיום היא הפכה להיות גם נרגשת,
כי כל התושבים תמימי דעים,
יש לעשות משהו נגד הצפרדעים.
כי הרעש שגורם שאון הקירקורים
לכולם עושה באוזניים חורים.
וכדי להחליף מילה או שתיים,
יש לצעוק בקול ולחזור פעמיים.
אמנם נכון שמירב המקרקרים
הם בעיקר הצפרדעים הזכרים,
אבל הנקבות דווקא מעודדות,
כדי לא להישאר לעד בודדות.
כולם צופים באימה במחזה,
כשצפרדע מנפח גרון וחזה,
והופך לבלון גדול כחבית,
מלא אוויר וחשיבות עצמית,
עם חובה וכושר להביע דעה,
על כל נושא ועל כל ידיעה,
והציבור צריך לשמוע ולברר,
מה אומר כל צפרדע מקרקר.
כל המקרקרים מצפים בשקיקה,
לנסיכה שתבוא ותיתן נשיקה,
שתהפוך צפרדע לנשיא או לשר,
שערך נשיקותיו גבוה גם יקר,
ויש בהן כבוד וערך מיוחס,
לא קלון וחרפה חלילה וחס.
כך סיכוי לצפרדע אפילו שסרח,
להפוך למנהיג מאוד מנופח.
חשוב לתת כבוד ויקר,
לחברים קרובים שנושקו בעבר.
כדי שיחד יהיה טוב וכהנעים,
לקרקר בביצה עם בכירי הצפרדעים.
ללא חשש בפני כשלון ומעידה,
בלי חשרת האופל של איזו ועדה,
כי אם אין פתרון ואין כל עצה,
מוטב לשכון במפלט הביצה.