כְּשֶׁהַיֵּאוּשׁ נִצָּב בַּפֶּתַח וְלֹא מַסְתִּיר סַקְרָנוּתוֹ
מִתְבּוֹנֵן בִּי בְּעֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת
אַךְ שְׂפָתַי חֲתוּמוֹת
וְלֹא מִתְרַגְּשׁוֹת מִנּוֹכְחוּתוֹ.
כְּשֶׁהָעֶצֶב שׁוֹלֵחַ אֵלַי זְרוֹעוֹתָיו לְחַבֵּק
לִבִּי מִתְכַּנֵּס בְּמַחְשְׁבוֹתָיו
וּמִשְׁתַּתֵּק.
כְּשֶׁהָרֵיקוּת מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּחֲלָלָיו שֶׁל יוֹמִי
אֲפִלּוּ בַּת צְחוֹק שִׁמְשִׁית
לֹא יְכוֹלָה לְעָטְפֵנִי –
אֶתְמוֹל שְׂדֵרוֹת הִתְהַפְּכָה בְּמִטָּתָהּ
הַיּוֹם דִּימוֹנָה הָפְכָה מֵעֶיהָ
טְרוּטַת עֵינַיִם
מְנַסָּה לַחְזֹר לְשִׁגְרָה
וְהַמַּכְאוֹב לָשׁ גַּעְגּוּעֶיהָ
לְשָׁלוֹם