רְמָזִים

אִם אַת רוֹצָה לְנַחֵש מִי הָיִיתִי לִפְנֵי שֶׁעַקְרוּ אֶת בֵּיתִי מֵעָלַי לפני שגזלו את אדמת ילדותי שֶׁמַה זה אִם לא הִתְנַקְּשׁוּת בְּחַיַּי!? שמאז נעשיתי בצדק אַחֵר ומאז אני באמת אַחֵר לא תוכלי לעשות זאת בשום פנים מקריאה בכף-יד או קפה או קלפים או בשעת מְצִיצָה שסופה לשחרר חֲלֵב-צִיפּוֹרִים מִצִיפּוֹר נַפְשִי גַּם לא אַחֲרֵי שֶׁאֶגְמוֹר לָךְ בִּפְנִים שׁוּב וָשׁוּב אֶת עַצְמִי הַאַחֵר וגם לא אַחֲרֵי שהארץ תִשקוט ארבעים שנה יותר או פחות כי שֶׁקֶט אַחֲרֵי התנקשות בחיים הוא שקט שִׁקְרִי שלא מחזיק לא מַיִם ולא אוויר ואין לו אלוהים – אִם את רוצה לנחש מי הייתי לִפְנֵי שהפכתי נוקם ונוטר הַפְשִׁירִי אֶת עֵינַי בצְרִי-דִּמְעוֹתיִך רככי אֶת שְׂפָתַי בַּחֲלַב-שָׁדַיִך ואֶת לשוני בִּשְׂרָף-ערוותך ואז יתגלה לך רֶמֶז עָבֶה אבל אם תעצרי בשָׁלָב הזה ולא תַּהֲרִי אֶת מה שהייתי כדי להביא לעולם בבוא יום אדם ללא כל סיבה לִנְקוֹם (כי לא יישאר לו במי לנקום וְסִמְכִי עָלַי לְפָחוֹת בָּזֶה) לא תוכלי לַחֲבוֹק בסופו של יום אֶת מי שהייתי בלי מי שאני: אַחֵר באופן נורא ואיום שימשיך לנטור וימשיך לנקום עד שמאחרון המתנקשים בחייו יִוָּתֵר גוּשׁ בָּשָׂר נִרְקַב. [1.5.2009]