עוּבדות

כשהיית כשהיית בגילי העכשווי כבר לא היית מזמן בין החיים וכך נשארת צעירה ויפה לעולם ולכן לא מפליא שהזמן שהוא להלכה כל-יכול שנותן הכל ולוקח הכל עבר ועבר ועבר ועבר ולא הצליח לעשות דבר לא השכיח ולא הקל ואפילו לא עִרְפֵּל והרי זה מה שהוא אמור לעשות לא? לפעמים בלילות שקטים כשאפשר כמעט לשמוע כוכבים נעים במסילותם אני שואל את עצמי ואולי גם אתם: בשביל מה כל זה? ואין שום מענה לא רק בגלל שמסביבי ואולי גם מסביבכם כולם ישנים לא רק מפני שהכוכבים בחלל המוזר הזה שאין לו התחלה ואין לו סוף אדישים באופן טבעי לקיומי ובטח גם לקיומכם: אין שום מענה כי לשאלה הזאת לא היה אין ולא יהיה לעולם שום מענה משום מקור מוסמך פשוט כך! למה? כי אין שום מקור מוסמך בחללו של עולם: לא שהוא מת או נסתם או שסתם נמאס לו ממני ומכם – פשוט אין! בגילי העכשווי כבר יודעים מזמן שאין נחמה ושלעולם אי-אפשר להיגמל מאובדן היקר מכל כמו שתינוק נגמל משדי אִמו או ממה שגמלו אותו ושהזמן הכביכול כל-יכול לא משכיח ולא מערפל ולא מקל ולא בטִיח לפעמים כשאני מצליח איכשהו להסתדר עם כל העובדות הנ"ל אני אומר לעצמי ואולי גם אתם לעצמכם שאולי זה מזל שלא חיים לעולם.