בין שִכחה לְמלים

בס"ד לד"ר ביל סיגל 1 ממָקום שָם המִלים נגמרות השֶקט מתחיל לְדַבֵּר. הניָר רֵיק טובע כמו חוף אי האהבה מתאבד בגאוּת מי הים. כלב נובח בבית הקפה. נודד בין שִכחה לְזכרון בין דממה לְשִכחה בלי מִלים. תֵּן לַקֹלות לַעֲבֹר. 2 היא מקַרצפת חלום כך ראיתי היא כתבה בְּשיר וַאֲני מקרצפת מִלים בין כיור לְשַיִש מנירוסטה בְּנוזל כלים וּבמטלית הפֶּלא התהום נפער כמו תמיהה הזכרון לא שוכח השִכחה זוכרת תמיד בלי מלים. ברז האף דולף בלי הפסקה. תֵּן לַקֹלות לַעֲבֹר. 3 כלב כלב למה עזבתני 4 הרעָב רעֵב הצמָא צמֵא לַתהום נפער כמו מִלה תֵּן לה לעבֹר. תן לי ללכת. 5 התהום נפער כמו תמיהה התמהון נפער כמו תהום נפער כמו חלום רעֵב לַמלים הבודדות צמֵא לַשֶקט. תֵּן לו לעבֹר. הזכרון נפער כמו תהום צמֵא לַשִכחה. בין ספל לְקפה. 6 מכונית הזבל לא מטאטאה מחשבות לא מטאטאה זכרונות מתחת לשטיח לא כאב מקיר אל קיר. היא חונה על יד הבית על שפת הרחוב. בְּשוּק מחנה יהודה. אַתְּ לא לבד. הדֶשא של חיוכֵךְ ירֹק יותר.