בְּדֶרֶךְ כְּלָל דַּקּוֹת חוֹלְפוֹת
כְּמוֹ זוֹנוֹת אֲמִיתִיוֹת.
דַּקּוֹת חֲטוּבוֹת
בְּטִיסָה מְקָרְטַעַת חֲשִׁיבוּת.
אַף פַּעַם לֹא נִתְּנָה לִי הִזְדַמְנוּת
לְאַרֵחַ אַחַת כָּזֹאת מִקָרוֹב
רֹאשׁ מוּל רֹאשׁ
נִיסִיתִי,
אֲפִילוּ נָגַעְתִּי בַּשַּׁיִשׁ
הִרְתַּחְתִּי, עָתַרְתִּי לַמַּיִם
אֲבָל אֵיךְ שֶׁסוֹבַבְתִּי אֶת הַגֵּו
וּפָנַי לְכִוּוּן הַשֻּׁלְחָן
נָחֲתָה אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.
מֵאָז אֲנִי מְדַבֶּרֶת בִּמְזֻמָּן
שִׁשִּׁים לְאַחַת
שִׁשִּׁים לְאַחַת
שִׁשִּׁים לְאַחַת