ולפעמים אין שום דרך אחרת
מלבד לקום בַּלָּאט ולעזוב
הכול אבָל ממש הכול מאחוריך
כשהתקווה שעוד יהיה פה טוב
נראית כול-כך כול-כך כול-כך מוּפְרֶכֶת
כי מַצָּבה הולך ורע מיום ליום ליום
אבל זה לא פשוט לזנוח אֶרֶץ
שבה נולדת וגדלת וחלמת
להמשיך בדרך אבותיך
שעִבְּדוּ בידיהם את אדמותיה
חרשו זרעו שתלו טיפחו שמרו
עליה בכול העונות יומם ולילה
האדמה אוהבת את עובְדיה
להם היא אֵם, אחות, בת-זוג קבועה ומאהבת
היא משתבחת מזיעת אפיהם
ואז מתוך הדדיות טובה נותנת
בששון שמחה גילה רינה דיצה
חדווה תפארת צהלה ועליזה ועליצה
אֶת יבוליה
אותה האדמה עוינת ואויבת
ושׂוטמת ושונאת ומתעבת
ושומרת לאורכה ולרוחבה ולעומקה
טינה עזה וכה מוצדקת
לסרסוריה ספסריה סוחריה
למתווכיה קבלניה שודדיה
לאונסיה ומַזְנֶיהָ וחומסיה
באיומים ובשְׁחָדִים ושלמונים
ויש לה סבלנות על-אנושית
בהמתנה לצדק הפואטי
וסבלנות כזאת למזלי
ירשתי מאבי ומאִמִּי
ועד כה בדיוק כמו שצפיתי
זה שוב ושוב ושוב הִצְדִּיק.