על גדי שכך נטרף בכדי

בכדי, בכדי, נטרף הגדי...! הוא לא עשה לו לחתול לא כלום ולא דבר. תמים תמיד היה, עדין, והחתול אלים, אכזר, בז למשפט, לחוק, לדין, הרג אותו-הלב נשבר- בכדי, בכדי, בכדי... ראה הכלב החסון כולו נסער מן האסון וקם לנקום נקמת הגדי שכך נטרף בכדי, בכדי... חשב מקל: " חיה רעה! נשך חתול, מה נוראה הפגיעה...", מיד הניף עצמו על גב נשכן, הצליף בלא מידה כי לא ידע שלא סתם כך הכלב קם לנקום בצדק את נקם הגדי החף, גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי, בכדי... "מקל סורר", האש רתחה, "מקל זדים"!, מיד הפכה את החובל בלי רחמים לאפר ולפחמים על שחבט ולא שבת והאומלל, אבוי אבד, מת מות כלבים כי הנה קם, לנקום בצדק את נקם הגדי הרך, הגדי החף גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי. אז קדרו פני השמים, עננים ספוגים במים נשברו מתרעמים, ובזעם נזעמים שיכול רק לייאש באדיר כיבו האש! פתגם ישן כך התגשם: "האחרון תמיד אשם"! זה הכלל, זה מה שיש, אחרונה הייתה האש, לא המקל, לא הנשכן שלא רצה להיות סלחן ומת מות כלבים כי קם לנקום בצדק את נקם הגדי הרך, הגדי החף גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי. בא שור צמא, שתה שלולית אחרי שלולית, ואז החליט כי לא שתה לרווייתו, כי מה שמעניין אותו זה להשליט על העולם המתנשא דין לכולם: " מי שכיבה האש-חייב, שייבשו לו את חייו"! הבהמה לא שאלה מה זה בראש מטר עלה לחנוק למוות את האש אשר שרפה מקל עיקש אשר הכה את הנשכן שלא רצה להיות סלחן ומת מות כלבים כי קם לנקום בצדק את נקם הגדי הרך, הגדי החף גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי. או אז הופיע לו שוחט, שלף חלף לדון בחטא השור הגאוותן אשר חשב כי הוא דיין כשר והמתיק את בני מעיו במים גנובים מעב ענן שבא לקנוס האש אשר שרפה מקל עיקש, אשר הכה את הנשכן שלא רצה להיות סלחן ומת מות כלבים כי קם לנקום בצדק את נקם הגדי הרך, הגדי החף גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי. עכשיו, מאין ברירה, שלח האל ממרומיו מלאך והשוחט נכנע, הלך לעולמו ולא שכח מוסר השכל:" מי שמשקים אותו במים -אל ישכים ללגום אותם בלא שיור", את זאת למד, זה השיעור שהמים לא למדו, שללהבות אש לא עמדו, שלא נכנס לו בנקל ללבבו של המקל אשר הכה את הנשכן שלא רצה להיות סלחן ומת מות כלבים כי קם לנקום בצדק את נקם הגדי הרך, הגדי החף גדי עניו, גדי צדיק שכך נטרף בכדי, בכדי. וכשכל זה נגמר, קרא האל את המלאך, הורה לו לך ושוב לאדמה ולמד כולם חוכמה: "כל מה שבסיפור קרה בגלל ההתחלה אירע! אם לא היו פוגעים בגדי צדיק תמים בכדי בכדי, לא היו הכוכבים של זה השיר כבים, כבים, אחד אחד, נעלמים, לנצח ולעולמי עולמים. עכשיו אומר את האמת, אף אחד בשיר לא מת. זה רק משל, זה רק סיפור, שהעולם טעון שיפור שלא יהיה אף פעם גדי שייטרף בכדי בכדי...". המלאך קצת נעלב כי הסיפור הוא גם עליו וגם הוא, פתאום ברור, היה רק חלק בשיעור, אך הוא הרכין ראשו, ירד לאדמה ולא מרד ואמר הללויה, לחד גדיא לחד גדיא. ערב פסח תשע"ב