צפונות - שיר הקדשה לכתיבת שירה מיסטית

כשהייתי ילד רך בשנים הייתי קם משנתי וצועק בלילות ואמי פֵּרשה זאת כרוּח רעה. הובאתי על-ידי אמי למקובּל חכם שאול פְתַיא, בנו של גדול המקובלים חכם יהודה פְתיא בעל הספרים "מִנחת יהודה" ו"הרוחות מספרות". החכם קיבל אותנו בבית כנסת "מִנחת יהודה" (קרוב לשוק מחנה יהודה), שנקרא על שם אביו המקובל. חכם פתיא כתב לי קמֵעות על גלילי נייר קטנים וציווה עליי לבלוע את הקמעות לפני השינה. מתברר שאכן הייתה זו פעולת קסם והרוח הרעה סרה מעליי. עם השנים התברר לי שבמעשֶׂה זה של בליעת קמעות חוויתי תהליך של הקדשה נבואית להיות משורר. בהיותי בוגר יותר קראתי על יחזקאל הנביא שבָּלע מגילה בהתגלות שחָווה בעת ההקדשה שלו לנביא. הנביא אומר (יחזקאל ג, 3): ויאמֶר אלי: בן אדם בטנך תַאֲכל ומעֶיך תמַלֵא אֶת המגילה הזאת, אשר אני נותן אלֶיך, וָאוכלה וָתהי בְּפי כִּדבש לְמתוק. אכילה של מגילות קטנות ובהם צירופים מיסטיים השפיעה על השׂפה שלי, וזה היה לאירוע מכונן של שירתי. נראה לי שמאז בליעת המגילה בהיותי ילד רך בשנים, הייתה השירה שלי למיסטית ומושפעת מתורת המיסתורין ביהדות. צְפוּנוֹת יֶלֶד הָיִיתִי וְצָעַקְתִּי קוֹלוֹת בִּשְׁנָתִי בַּלֵּילוֹת. אִמִּי אָמְרָה אֵלֶּה הָרוּחוֹת הָרָעוֹת. וְלָקְחָה אוֹתִי לְאִישׁ כּוֹתֵב אוֹתִיּוֹת וְצוֹרֵר פְּתָקִים וְקוֹשֵׁר מִלִּים. וּבַלֵּילוֹת הָיְתָה אִמִּי גּוֹלֶלֶת קְמֵעִים וְנוֹתֶנֶת אֶל פִּי אוֹתִיּוֹת אוֹתִיּוֹת. רַק אַתָּה מִסְתַּתֵּר רַק אַתָּה לְבַדְּךָ יוֹדֵעַ כִּי צְפוּנוֹתֶיךָ אֵלֶּה הָיוּ בִּי לְשִׁירוֹת. לִפְנֵי שָׁנִים הָלַכְתִּי שׁוּב אֵלָיו. לִפְנֵי שָׁנִים לֹא יָדַעְתִּי עוֹד לִצְעֹק בַּלֵּילוֹת. גַּם בְּשָּׁעוֹת הַבּוֹכוֹת הָיוּ שְׂפָתַי חֲתוּמוֹת. לוּ יְלַמְּדֵנִי שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת. לוּ יְלַמְּדֵנִי קִינוֹת וּתְחִנּוֹת. לוּ יְלַמְּדֵנִי צַעֲקוֹתַי אִלְּמוֹת. יָצָאתִי מִשּׁוּק מַחֲנֶה יְהוּדָה וְהָלַכְתִּי לַמְּקֻבָּל בְּסִמְטַת בֵּית הַכְּנֶסֶת. שֶׁיִּכְתֹּב לִי כְּתָב עַל גַּבֵּי קְלָף תְּעוּדָה בִּכְתָב הַמַּלְאָכִים כָּךְ אָמַר צֵרוּפֵי שֵׁמוֹת הָפוּךְ וְיָשָׁר וְגַם צִיֵּר יָד פְּשׂוּקָה מְאַיֶּמֶת לִלְפֹּת וּבָהּ טָשִׂים בַּעֲלֵי כָּנָף וּבָהּ מְעוֹפְפִים עוֹפוֹת שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹמוֹת. וּבְשָׁרְשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת צִיֵּר שָׁרְשֵׁי מֶנְּתָה וְעִנְבָּר וּבָא לְאַפִּי כְּרֵיחַ מְעַלֵּף מַר וּבָא אֱלֵי פִּי כְּרֵיחַ שֵׁכַר אוֹתִיּוֹת עָטְפוּ אוֹתִי פָּנִים קוֹרְנוֹת אַדֶּרֶת תִּפְאֶרֶת אַדֶּרֶת הוֹד וָנֹגַהּ אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה אוֹתִי אַשְׁרֵי שֶׁרָאָה אוֹתִי יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶּגַע יוֹצֵא וּמְשׁוֹרֵר אֶל שׁוּק הַהוֹדָיוֹת (מתוך הספר "ואז בקץ היוחסין", עטיפה אחורית,1987)