כול פעם שאני עוצר לשאוף רוח
ולהביט בנחת לימין ולשמאל ולאחור
ולא בַּחֲטָף כמו תוך כדי מֵירוֹץ החיים
אני רואה עד כמה מעטים הם
הדברים הבלתי-נשכחים...
ידוע שאפילו לַמַּדָּע לא ידוע
עד לרגע זה ממש
איזה דברים נידונו לשיכחת עולמים
ואיזה רק לשיכחה זמנית
ולא מדובר בדִברי סרק סרק...
מדובר בכול מיני אהבות שבזמן היותן
שום נצח לא נראה ארוך מדי בשבילן
ושזמן רב עמד לי טעמן על קצה הלשון
עמד ועמד ועמד
אבל בזה הסתיים העניין...
כול-כך מעטים הם הדברים הבלתי-נשכחים
וכול-כך לא ברור מה נותן לזמן
בְּיד כול-כך רחבה את הרשות והסמכות
להשכיח דברים שלפעמים כעבור שָׁנִים
מתברר שחשיבותם הייתה גורלית...
לכן מפליא שמבלי לדעת כבר שָׁנִים על שָׁנִים
אִם זה הדדי
אני זוכר את אהבתנו באופן שוטף וגורף
וחש שלזמן אין שום שליטה על כך
אז אני פשוט שם זין עליו.