הוֹ אַל נָא, עֵת לִבִּי מִדְּוַי יָנוּחַ,
תִּשְׂחַק לָמוֹ כְּאַבִּיר בָּטוּחַ;
הֲרֵי לִדְרֹשׁ לְךָ אָסוּר לִי לְהַבָּא,
פֶּן עֲווֹנִי יַכְלִימְךָ בַּגִּלּוּי חִבָּה.
עַד אִם כּוֹכָב זֶה שֶׁדַּרְכִּי שָׁכְחָה,
יָאִיר לִי בְּחַסְדּוֹ פָּנָיו בִּבְרָכָה;
וּבְיוֹם שֶׁל גֶּשֶׁם לְאַחַר לֵיל רוּחַ,
מַחֲסֶה אֶמְצָא בְּפּוּנְדָּק שָׁכוּחַ...