אֶל מְקוֹם-אַהֲבָתִי
עֹפְנה יונים שלי בָּרוֹת
יונים של כסף וזהב
טובלות בנֹגה-קרן-שמש -
עֹפנה אל מקום אהבָתי.
את רוּחִי עִמְכן שָׂאֵנָה,
את נפשי, יחידתי -
אל מְקום-אהבָתי.
אבן של גְבִיש-הסלע
מחֶביוֹן לִבי שֶׂאנָה
אל מְקום אהבָתי.
שם תִשכון נְוַת-לִבי
תוך עירי ירושלים.
פְּנֵי זָהֳרה ישקיפו חַלוֹנה
תוך עִירי ירושלים.
בֵין בתֶיה, חֲלונֵיה - תֵרֵד דמעתה;
תוך עירי, ירושלים - חָצוּיה.
אליה עֹפנה - יונֵי כסף וזהב,
אל נְוַת-לִבי - נאוָה;
כַּנְפֵיכֶן - כְזוהר שמש עלֵי-עב.
מִמָרוֹם תֵרַדנה והִנַחְתֶן
גְבִיש-הסלע - חביוֹנֵי-לִבִּי
עלֵי אֶדן חלונה.
ועוד דורון אחד שָׂאֵנָה
אל נְוַת-לִבי - נאוָה,
טבעת אל נְוַת-לִבי שָׂאֵנָה - יצוּקָה
וּדְמוּתה - ירושלים מן הסֶלע
שְׁלֵמָה לא נֶחְצְתה -
חֲקוּקה בִזְהָבה.
ראתה נְוַת לבי זוֹ הטבעת,
וּדְמוּתה: ירושלים - כִּדְמוּתה,
זה וזה - זהב וּגְבִיש-הסֶלע,
תוך עִירי - על אֶדן חלונה.