שיר לשייקספיר

אין מנוס מלהודות.. בפרק מה, מתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי חלמו שני הצדדים אותו חלום אנוכי ומרושע; בוקר אחד התעוררו וגילו שהאחר איננו עוד שם. כל זה מקורו בבורות של שני הצדדים. בחוסר הבנה של המצווה העיקרית, שרעך הראוי לאהבתך הוא גם בן דודך המאוס. והוא גם אחיך הפראי בקצהו האחר של העולם אפילו אם הוא משתחווה בפני אליליו. בעצם, זוהי תמציתה של כל תורת המוסריות. של הליכות ודרך ארץ. עכשיו, כשכל העם מאוחד, אחרי שדי-הנקמה, מי יסלח לעוברי האורח, למלאכים הרכים שמגמגמים בערסליהם? עכשיו, כשכולם משועבדים לאויב הצמוד, לנפשם הסוערת, ואין מפלט.. מי ישתיק את כל הצדיקים שמשתוללים על הבמה? מחכים לאות מהגאון העיוור, שיבוא.. לאותן רקטות נואשות ומרגיעות שנופלות לרוב בשטח ריק- מי יזכור את כמיהתם של הנביאים הנרדפים מאז ומתמיד! הרוצחים יצאו מחברון אך אנו נחריב את עזה על ענייה ועל פליטיה.. הרוצחים יצאו מבית שמש אז מי יחריב את תל אביב!? עכשיו נצעד איתנים למלחמה, במועד הקבוע מראש אך קודם נניח לכלבי הגיהינום להבעיר את האופק, ליילל בחשיכה ובאור יום את המנון הדם מהפרת עד הנילוס, ומתימן עד לכנען- כל שבט ואלילו הפרוע כל אומה ודמיונה העגום. באותו הקשר, מעיר אחד החברים: כנראה שסמרטוטי הכיבוש קיבלו הוראה מפורשת ליזום שורה של מהומות בקרב ערבייה הטובים של ישראל, וזאת במטרה להשלים את המחזה הגרוע - ויגידו התנים את מה שהגידו.. ואכן, "כדרכו של המיתוס, כך מנוהלת ומתנהל ההיסטוריה מאז ומתמיד; כמו תזמורת ענקית שמאזיניה הם עצמם הנגנים החרשים" (קלוד לוי-שטראוס).

• *

.. והנני, עדיין, יושב לבדי בצלו של עץ גוסס, בשטח שמפריד בין כפר-קסם לבין ראס אל-עין מקשיב לנשימותיה של אמנו האדמה מתפלל ללא מלים, שישרור שקט שיהי אור סוף-סוף אפילו בליבו של הטויפעל. גסאן עבדולרחמן כפר קאסם 12 רמדאן 2014