עולמנו קרקס - התבונן בו יה אחי!
כל פינה מכוסה ליצנים,
מתגלה צחוק - מפריח הוא בכי,
של כאב אמיתי, שבפנים.
לקריאת הכאב "הצילו",
החיוך נפאר יותר,
ותחושות הזדהות, ב"כאילו",
כשיגון את הגוף מייסר.
מתמכרים למשחק של הדרמה,
למופע שכולו לוליינות,
שוכחים במהירות ועד כמה,
המופע זה היינו מציאות.
העולם חממה לאי-צדק,
הצבעות מעוורת מידות,
כשאמת תגלה את הסדק
תערבב היא דמך בדמעות.
עולמנו קרקס - התבונן בו יה אחי!
אין פינה שחסר בה הלץ,
רק כשדם ימלא נהרות במקום בכי,
עם הזה מתרדמת ייקץ.