ראיתיך אתמול צועקת אך גרונך לא ניחר,
ראיתיך אתמול שורטת עורך ואין דם ניגר,
ראיתיך אתמול בוכיה ועינייך יבשות מדמעות,
ראיתיך אתמול כמהה לאהוב ובמחי יד ממהרת לדחות.
יפה וגאה כמו חיית פרא ביער,
פוסעת זקופה מתמכרת לכאב ולצער
ניזונה מטיפותיו של מלקוש ומדשן עלי לענה
ורגלייך טובלת ביוון מי מדמנה.
ראיתיך אתמול דועכת אט אט
דוחה מעליך כל מי שאיכפת
ואין, לא אדם ולא כוח שיכול להושיע
להבקיע את חומתך הבצורה, אליך להגיע.
ואת לכל עבר יורה חיצי מילותייך,
ובפגיונות משפטים דוקרת את כל אוהבייך,
ועינייך טחו מראות כל שביב של תקווה ואור יום המחר,
והלב מפרכס בחזה פן יהיה מאוחר.