בין אוֹמַנֵי החיטה לקמה המשתבלת
רוח-צַפְרָא הרַעֳנֶנֶת מְדַבֵר.
כְחוֹל-ים באופק כמבול משתרע;
החמה צְחוֹר-זוהֵר.
כדם-ענבים עמוד-השחר אל-על נשפך לו;
עצי-בוסתן נתנו תפרחתם.
מרחבי-המדבר לוהטים בשִמְשָה הקופחת;
נהרות-חלב וּדבש זורם באֳפִיקָם.
בשדה ירוק הממטרה מֶרוֹנֶנֶת;
מעל הים שחפים לַבְנֵי-כֶנֶף חוגגים.
על צוֹר-סלע צָפִיר פוֹסֵעַ;
גבוה ברקיע נשרים דורכים.
יערות-עד כַמִדְבַר נפרסו מאופק עד אופק;
בין סיבְכֵי אורנים וארזים גבוהי-צמרת,
לחזירי-בר השביל.
זאבים ודובים הולכים לאיטם בשְחַרָם טרף;
הכל צוהל וגיל.
רחוק בקוטב הצפוני לבן הקרח;
הכל של גֶלֶד שממה.
דוב לבן צועד בגאווה על פני קרחון ושלג;
החמה ממעל מפיזה.
ויחיה זאב תחת אותה תאינה עם כבשׂ;
ויכון שלום על פני התבל.
השמש, הים והרוח;
סערת-המלחמות פג ושַפֵל!