על במותך חלל

פרחים ילדים נלקחים והאלוהים שותק אין תנחומים עד כמה הלב השסוע יוכל לעמוד בניסיון חודרים לתוכו נוברים במאכלת בבשרו מקיזים דמו נשפכות טיפות שנותרו עדיין מחללים שנפלו במהלך השנים כלוחמים על הארץ המובטחת אשר עד עתה עדיין גונחת לא נמסרה בשלמותה לָרֶשֶׁת ניתנה בתוכה זֵדִים חורשים רעה ואינם חדלים עד בכתה מרה אימא אדמה אוּמָה ללא אלוהים נותרה לשבת תחת גפנים היכן אנשי אמונה שואלים לנו נותרו רק המכאובים נחלה בדמי ימיהם בנים עולים לעולה בלחיים רטובים מדמע עיניים יבשו בריקנותן חלולה הנפש ריקה מייסרת השאלה עד מתי עד מתי אל נקם יד חזקה תשלח בנו תבקש לאמונתנו בך הוכחה הימים אוזלים לא לימים רבים כוחנו יעמוד לשלוח תפילה