שאור השמש שוקע
בא הלילה
זה זמן למחשבה
לפתוח את דלת הלב
להשיל מן החדרים
עוד כאב
שהיה חבוי בגוף לאורך השנים
להכנס לנעלי הדמיונות
לפסוע איתן אל אותן המראות
שנותרו לזיכרונות
להתבונן בהם כמה רגעים
לשוב אל הימים העכשווים
להודות לזמן שהותירם כשיברי זכוכיות
שתמיד ניתן שוב לראות
אותן מחזות שמהן נוצרתי
אני.