אמון זה יושר, אמון זה אמיתי. אמון זו תוצאה של מערכת יחסים נטולת אינטרסים. מערכת היחסים יכולה להיות על בסיס רגשי, אגואיסטי, אמוציונלי. מערכת היחסים יכולה גם להיות על בסיס של רוגע, רציונליות.
כאשר מערכת היחסים היא על בסיס אגואיסטי, רגשי, אמוציונלי, ו/או כלכלי, אנחנו דואגים אך ורק לעצמנו, לאינטרסים האישיים שלנו, שאותם אנחנו צריכים ולהם אנחנו זקוקים, ולכן אנחנו משתמשים, מנצלים את מערכת היחסים, להשגת מטרותינו באופן מניפולטיבי. לכן, לא יכול להיווצר אמון.
כאשר מערכת היחסים היא על בסיס רגוע נטול רגשות, נטול אמוציות, שמתנהל באופן רציונלי, ענייני, עם מטרות מוגדרות ומשותפות, מערכת היחסים היא על בסיס של יושר, אמת, של הבנה ושיתוף וחזון משותף.
כלומר, אמון יכול להתקיים, אך ורק במערכת יחסים, שהבסיס שלה הוא רוגע ללא רגשות, ללא אמוציות, אלא רציונליות וענייניות משותפת.
עוד לפני שתכננו הורינו להביא אותנו לעולם, השיקול שלהם היה אמוציונלי, כלומר רגשי. במערכת יחסים רגשית, לא יכול להתקיים אמון, וזאת כיוון שכל אחד חי עם רגשותיו, שאיתם הוא מנסה לבנות לעצמו מציאות שבה הוא רוצה לחיות. לכן, כל אחד חי באשליה שהוא יצר לעצמו, והכל החל כבר במערכת יחסים שלנו במשפחה ומלווה אותנו כל חיינו, וכך זה עובר מדור לדור, לכן לא יכול להיווצר האמון.
המסקנה: כדי ליצור מערכת יחסים אמיתית, שהבסיס שלה הוא אמון, צריך להבין מהי זהותנו האמיתית.
לסיכום, בלתי אפשרי, נכון לשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית והחברתית שלנו כחברה, ליצור ולחיות במערכת יחסים, כשהבסיס שלה הוא אגואיסטי ואינטרסנטי.
לכן, אין אמון הדדי, גם אם חיים ביחד, תמיד קיים החוסר האמון. אמון הדדי, יכול להתבסס, אך ורק כאשר אנחנו לא אגואיסטים, ואין לנו כל אינטרסים לא רגשיים ו/או כלכליים. מצב זה גורם לנו להיות חשדניים אחד כלפי השני, וליצירת מציאות שגורמת סבל לכולם.
כאשר נגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, נוכל לממש את אורח החיים הרגועים והשלווים, ובעיקר הבריאים שלהם אנחנו זקוקים.
המסר: כשנבין מהי זהותנו האמיתית, נוכל להבין מהו אמון הדדי, להבנתי ומניסיוני.