בתוך החתירה המתמדת להבין לאן אנחנו הולכים, נוצרים מפגשים בפורומים שונים, פעם במופע מצומצם ופעם בפורום רחב, ותמיד מאיזו סיבה לא ידועה, עולה הנושא שתמיד משמש כקו מפריד בין יצרנים מושבים לבין קיבוציים, כאילו שיש באמת הבדל, אחרי הכל, כולנו, לפחות אלה העוסקים בענף, יודעים שפרה כאן ושם היא אותה הפרה, כך כלכלת הענף הינה אותה הכלכלה. ייתכן אפילו שהאתגר של רפתן מושבי יותר גדול מזה של אחיו הקיבוצי; בסה"כ עליו למלא יותר פונקציות ולקבל החלטות באופן גורף ברמת אי-ודאות גדולה יותר.
יצאנו מכאן לדיון על נושא הבנים הממשיכים, ששוב במושבים הוא יותר אקוטי, היות שברור כי מדובר בבן אחד, בנו של הרפתן שעל פיו יקום או יפול כל הענף במשק ההורים; ועלתה השאלה - כיצד יוצרים זיקה ורצון להמשך? הדבר כלל אינו ברור והפיתויים בחוץ גדולים ביותר, למרות שאם באמת יורדים לשורש העניין, אין הבחירה ברורה כלל;
מצד אחד קיים העולם המפתה של ההייטק על רכבי המדבקה והמשכורות הגבוהות, החופשות ושאר הפיתויים שבצידם יש מעין עבדות מודרנית של לחץ, עמידה ביעדים שמאן דהו או החברה בחו"ל מציבים שעות ארוכות ביותר, שבצד תגמולן יש מחיר גבוה של היעדרות ממושכת ואי-לקיחת חלק בחיי המשפחה. כן, יש מחיר לכל בחירה. גם בעולמנו יש מחויבויות רבות ולוחות זמנים, גם ברפת יש עמידה ביעדים, וגמול כספי נמוך יותר, אבל במשוואה הזו בין שכר גבוה, רכב מדבקה ושעות ארוכות של היעדרות, אל מול חיי המשפחה, עבודה עם בעלי-חיים ונינוחות - כלל לא ברור מה עדיף. בסופו של דבר, צריך אדם להכיר ולקבל את אופיו ויכולותיו. בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, גם ברפת יש אתגרים ניהוליים, גם ברפת אפשר להתמודד עם מצבי לחץ ואי-ודאות, ויש כאלה.
דומני שהבחירה הינה בחירה ערכית בסופו של דבר, וזה לא שאני מזלזל במשכורות, אבל בסופו של דבר הן רק חלק אחד. הרפת, כפי שהינה היום, על כל התחכום הטכנולוגי שבה, עדיין אינה מאפשרת קיום של שתי משפחות, ואפילו אם ניקח את רמת השכר הממוצעת במשק; ולכן, חשוב מאוד - ואני מניח שכך גם יודעים כל המשתתפים בדיונים השונים שיש - ליצור אפשרות הגדלת מכסה למשק שבו בן ממשיך; חשוב כמובן להגדיר היטב את המושג "בן ממשיך" ולהימנע מכל מיני חריגות.
הטכנולוגיה - ותהיה מתקדמת ככל שתהיה - לא יכולה להוות גורם מרכזי בבחירה אם להמשיך או לא; זוהי, לכל היותר, עוד סוכריה; אבל הגורם המשמעותי יותר יהיה, כמו בכל מקום, היכולת להתפרנס, לקחת חלק בעיצוב הענף; ולכן שומה על מובילי הענף ליצור את הפורום המתאים, למתג - כן, למתג. אומנם זו מילה ממחוזות אחרים, אבל עדיין, גם בתחום שלנו, חשובה גאוות היחידה, מועדון היצרנים שיש מקום לטפחו ויש דרכים רבות שלא כולם נוגעות בכסף.
בסופו של יום, מי שמחבר את העם לאדמתו, מי שמאכיל את האוכלוסיה - הם אותם חקלאים.