שלום לך גברת ברקת.
אני פונה אליך שוב, ולא חלילה מתוך תחושת נקם,
ומבקש: קחי לך רגע קט,
חשבי על מה שאני כותב ואל תשיבי פניי ריקם.
את זוכרת שהרבה לפני פתיחת העונה הנוכחית
הצגת בפני כולנו את אלישע, "מאמן עם קבלות".
הצהרת: אלישע הוא מאמן שיבנה כאן את דור העתיד,
מאמן מעוטר, התקפי, עם תשובות לשאלות.
ואז נפתחה הליגה, אוי איזו פתיחה
למי ששכח: עשר תוצאות תיקו כמעט ברציפות
לא ידענו: לצחוק או למות משמחה
כי תיקו שווה נקודה, ונקודה זה כמו לאכול ג'אנקפוד.
ואחר כך בא ניצחון מקרי מאוד
והרעש והמהומה הגיעו עד לשמים, לרקיע השביעי
ואלישע הסתובב בינינו כמו נער החלומות
הכול היה חיקוי, הכול היה לא טבעי.
ואט אט הבנו שהפלת עלינו את החתול עם השק
וואחד חתול ו-וואחד שק הס מלהזכיר
כלומר, אלישע התגלה כג'נטלמן גדול, אבל בלופר ענק
שהצליח לעבוד על כול העיר.
והנה היום, כמה מחזורים לפני סיום
אנחנו נאלצים לעשות סוג של ספירת מלאי, מאזן ביניים
ומה יש בשק? אשכרה כלום
לא אליפות, לא גביע הטוטו או המדינה, אוי לעניים
ומה נשאר? מאבק על כל נקודה כדי לשרוד
אחרת נצטרך לנדוד אוי ואבוי עד לעילוט
ואלישע? אצלך - אם ירד ליגה, יוחתם לעוד עונה אחת לפחות,
ואם יישאר בליגה, אזי יזכה לקבל מענק הישרדות...