שלום לקוראי הנאמנים. היום, בערב פסח 2005, אני מסכם כמה תקופות חשובות במחלתי:
ראשית בערב פסח לפני שנתיים ימים בדיוק התגלתה מחלת הסרטן בגופי ואני נכנס עכשיו לשנה השלישית במחלתי.
בפסח שנה שעברה התחלתי את תהליך השתלת מוח העצם בגופי.
כמו כן אני נולדתי בערב פסח.
בערב פסח זה התחיל מסע חדש במחלתי והוא מציאת תורם למוח עצם בכדי שיושתל בגופי אשר ייתן לי את האפשרות לחיות עוד כמה שנים טובות. כל האירועים בערב פסח הם לא מכוונים. התאריך הוא מקרי לחלוטין אך כל האירועים קורים לי פחות או יותר בערב פסח או בתאריך שהוא 21 לחודש. כך לאורך כל חיי וזה מעניין עד מאד. בתי נולדה ב 21 לחודש, והתגייסה ב-21 לחודש. אני נפצעתי במלחמת יום הכיפורים ב-21 לחודש, ועוד עשרות אירועים בחיי קראו לי ב-21 לחודש. מעניין, והכל לא מכוון.
כאשר נודע לי על מחלתי היה זה 21 לאפריל. נודע לי אז כי במחלתי מרבית החולים מסיימים את חייהם לאחר שנה אחת ומי ששורד חי עוד כ 3-5 שנים. אני שרדתי את השנה הראשונה בצורה לא קלה, והצלחתי להוריד יפה את אחוזי המחלה בגופי בטיפולים לא קלים.
כאשר הלכתי להשתלת מוח עצם בדקתי ומצאתי שיש אחוזים די גבוהים של מוות בזמן ואחרי ההשתלה וכי יש גם אחוזים די גבוהים שהמחלה חוזרת חזרה בין 3-9 חודשים. לקחתי את הסיכון. ההשתלה אמנם לא הצליחה במלואה ואני ידעתי כי לא תצליח במלואה כי במחלתי אין כלל הצלחה, השתלות אלה הן רק השהייה ואין כלל ריפוי. בכל זאת לקחתי את הסיכון והצלחתי לעצור את המחלה כבר שנה שלמה.
איכות חיי השתפרה ללא היכר. עכשיו אני מכין את עצמי נפשית לקראת השתלת מוח עצם מתורם, אם כמובן ימצא תורם.
חלק מההצלחה של כל חולה סרטן היא האופטימיות שלו. חדוות החיים שלו, היחס שלו למחלה, הנכונות שלו להתמודד איתה והעיקר לא להישבר. לראות במחלה דבר מה שאינו שייך לך. אתה מתמודד עם המחלה כאילו זאת עוד מטלה שהוטלה עלייך ורק אז אתה מצליח.
אני חושב שכל ההתמודדות שלנו עם מחלת הסרטן היא עניין פסיכולוגי שלנו. אנו יכולים לגבור על המחלה רק עם נדע להתמודד איתה ואו לחילופין לחיות איתה. רק בדרך הזאת נוכל לדחות את הקץ, את הסבל ואת המרה השחורה.
בשנה האחרונה נרתמתי לעזרה לשישה חולים שהיו במצב משברי, ואו דיכאוני, ועזרתי להם להתמודד עם המחלה וראה איזה פלא ארבעה מהם יצאו מהדיכאון והעיסוק התמידי במחלה וכיום חזרו לתפקוד כמעט מלא. אחד מהם אף הבריא באופן מלא, כמובן לא בזכותי אלה בזכות הטיפולים הרפואיים שקיבל, אני רק נתתי לו תקווה שזה יכול להצליח ובלי האופטימיות שלו ובלי תמיכת משפחתו אולי לא היו מצליחים הטיפולים הרפואיים. הכל עניין של כח רצון ואמונה.
אני עצמי לא רואה את המחלה כבעייתי, אלא בעיתו של הרופא. אני צריך לחיות והוא צריך להתמודד עם המחלה, כל אחד ותפקידו.
ביום ד' האחרון הייתי בבית החולים לטיפולים שגרתיים קבלתי טיפול מונע למען שהסרטן לא יחליט פתאום לגלוש לו לעצמות. בצעתי בדיקות דם שונות ועוד, הכול היה בבדיחות הדעת ללא כל חרדה עם חיוך אמיתי לא הרגשתי שאני בטיפול אלה במפגש חברים שאת חלקם אף עודדתי. הצוות והרופא כל פעם שרואים אותי מייד נותנים לי תפקיד לעודד חולה תורן חדש שאיבד את הרצון לחיות.
שיחה קצרה מועילה בדרך כלל אך לפעמים נדרש יותר מכך. יש חולים שנשברים יותר בגלל הסובבים אותם ולא בגלל המחלה, כי בעבודה מצבם אינו יציב, חברים שמתגלים פתאום שלא היו אף פעם חברים. אנשים שמסביבם שמגלים פתאום את פרצופם האמיתי. לאדם שגם פותח חזית חדשה בצורת מחלת הסרטן קשה לו מכל הבחינות והוא לא יודע איך בדיוק לעכל את זה. מייד נפתחות לו חזיתות נוספות - משפחה, חברים עבודה ועוד דברים שונים ומשונים וזה לא קל וכאן אפשר לעזור לו להתמודד, למיין את הבעיות ולפתור אותן אחת לאחת.
כאשר החולה מצליח להתמודד עם הבעיות החיצוניות הוא גם מצליח להתמודד עם הבעיות הרפואיות. הריפוי הוא לא רק רפואה אלא גם מצבו הנפשי של החולה. אדם ששרוי כל הזמן במרה שחורה לא יחלים אלה יגביר את הסיכוי להחמיר את מחלתו.
לסיום פרק קצר זה אני רוצה לאחל לכל הקוראים חג פסח שמח באם הוא כשר או לא כשר. שנה טובה. ושתהיו בריאים ומאושרים בחייכם. וכל השאר אין לו כל חשיבות רק חדוות החיים והאושר. לכל השאר אין כל משמעות. אין כל חשיבות. לא לכסף לא לאוספים, לא לרכוש אלה רק לחיות חיי אושר ולנצל עד תומם את החיים שניתנו לכם בעולם הזה.