קולינריה כשרה היא הימור לא פשוט. מטבע אופייה יש בה שלל-מגבלות. לא כל בשר נחשב לכשר ואסור לערב בשר בחלב. וכדי לרצות את רצון הסועד - צריך להיות אשף בבישול.
משף הצמרת, מאיר אדוני, ניתן לצפות שיעמוד במשימה. כשהקים, לפני פחות משנה, את מסעדת "לומינה" שלו בקומת הקרקע של מלון "קרלטון" בתל אביב, הוא ממש הפליא לעשות. ארוחה במסעדתו החדשה הייתה בבחינת חוויה קולינרית גם למי שאינו מקפיד על קוצו של יוד בהלכות הכשרות.
ועכשיו, פחות משנה לאחר שהוקמה, "לומינה" כבר איננה מה שהייתה. האם הסיבה נעוצה ביצר ההתפשטות הגדול של אדוני? אחרי ככלות הכל הדברים אמורים במסעדה הרביעית שבבעלותו! ואם להשוות למסעדת האם שלו, "כתות", הנחשבת למסעדה מעולה בהחלט - "לומינה" ממש מפגרת אחריה.
אובדן-טעם ל"לומינה" הגענו בשעת בין-ערביים כדי ליהנות מתפריט-ערבית. היינו ארבעה סועדים במניין והבחירה שלי נפלה על פפרדלה-הדרים. הוגשה לי מנה אדירה בכמות, גדושה אטריות ארוכות ורחבות, עם רצועות דקיקות של חזה-אווז מעושן, שעועית ירוקה מוקפצת, ביצה עלומה ושקדים. כל העיסה תובלה בשומר, באיולי של שום ובשמן-הדרים. התחושה בפה הייתה ממש של אובדן טעם ברור. לא לפה, לא לשם.
בת הזוג תימרנה על קרפ הונגרי, במילוי תבשיל של בקר, מלווה פטריות-חורש בציר-עגל וטימין. את הטעם לבצק המגולגל הוסיפו, אחר כבוד, תפוחי העץ והשזיפים המעודנים, שהתכרבלו בקירבו. הייתה זו בהחלט מנה לעניין.
למטה מבינוני ואז הגיעה הנפילה הגדולה. היא הייתה מנת-חלקה של קרובת-משפחה, שהמרה על עוף מרקש. הדברים אמורים בעוף-קונפי צלוי, עם קוסקוס, צנוברים, דלעת ומשמש, חומוס ספוגי ורוטב-טרטר. העוף היה נא ויבש, ונותר אחר לא-כבוד בצלחת. החרה-החזיק אחריה הבעל. הוא רטן על הגפילטע פיש בסגנון רומני שהוגש לו, עם סלט של לשון וסלקים. הדג היה חסר-טעם ממש, בהשוואה לגפילטע פיש פולני מתקתק. גם הסלט לא הצדיק את עצמו ונותר ברובו על גבי הצלחת.
לרוויה לגמנו יין וסודה, ולקינוח הזמנו פנה-קוטה סבירה, עם אספרסו כפול, שהוכן כלאחר יד. התשלום הסתכם ב-620 שקל, בתוספת תשר של 12%. את "לומינה" זיכינו ב-6 מתוך 10 נקודות של הסולם הקולינרי שלנו. זה ציון של "מספיק"? - לא בשבילנו!