מה רוצה בסך-הכל בן-אדם? להבין את העולם, את הכוחות המניעים אותו, את החוקים המונחים בבסיס קיומו, למפות את ה"כפתורים" שאם לוחצים עליהם אפשר לדעת מה בדיוק יקרה בתגובה. במובן הזה, רב הדמיון בין בני השבטים באזור האמזונס, ללובשי החליפות בוול-סטריט, לעניי הודו ולמנהיגים המדיניים והכלכליים של העולם המערבי.
המוטיבציה הזאת הובילה את המדע המודרני למסע חקר ארוך לגילוי הכוח האלקטרו-חלש, כוח הצבע, וכוח הכבידה. אותה מוטיבציה עצמה יצרה בתרבויות שונות תפיסות עולם שלפיהן האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כלומר, שהוא חלק מהמערכת הגדולה של הטבע, ושבמקום לנסות לחשוף את האמת באופן פעיל, מוטב לתת לטבע שיבחר באדם המתאים, יעניק לו "כוחות", ויגלה לו את סודותיו.
לחיצה על מערכת מסוימת של "כפתורים", תוביל בתרבות אחת ליצירת מערכת של תופעות שחישובים מסוימים יפרשו אותה כהופעת הבוזון של היגס ("החלקיק האלוהי"). במקום אחר, אנשים אחרים ילחצו על מערכת כפתורים אחרת, שתחולל רוח חזקה שתרפא חוליים.
"אין לנו שום סיבה לחשוב שמערכת כפתורים אחת נעלה וצודקת ונכונה מהשנייה", אומר שגיא גרונר. "בשני המקרים, אנשים בעלי ידע רב, לוחצים על 'כפתורים', מפעילים מערכות ומקבלים תוצאות".
במבט ראשון, נראה שמדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות, שאין אפשרות לגשר ביניהן, ושאם אחת מהן נכונה, כי אז ברור שהאחרת שגויה מהיסוד. אבל שגיא גרונר, שגדל והתחנך בסביבה מדעית, ואשר בחמש השנים האחרונות חקר תרבויות שמאניות באמריקה הלטינית ובאסיה, רואה בעיקר את המרחק של כולנו מהבנה אמיתית של מערכת החוק והסדר שמניעה את העולם. המדענים לא באמת מבינים את כוח הכבידה - אבל יודעים לחשב אותו ולהשתמש בו. השמאנים בתרבויות השבטיות אינם מתיימרים להבין את מהותם של כוחות הטבע אבל הם יודעים להשתמש בהם לריפוי, להגנה מפני אויבים ולמטרות אחרות.
"מזבחות וטקסים הם כלים עתיקים לזימון ולגיוס כוחות טבע, והטכנולוגיה העכשווית אינה אלא תוצאה מאבולוציה של אותה התכוונות" אומר גרונר. לדוגמה הוא מביא את צמח הטבק שבעולם השמאני מיוחסות לו סגולות ריפוי והגנה רבות, ואילו בעולם המדעי הוא מתפקד כ"כלי רכב" יעיל במיוחד להנדסה גנטית, וכמצע גידול לחומרים טיפוליים בסרטן.
התערוכה של גרונר מאורגנת כמעין מקדש שמאני, שמזמין את המבקר להביט אל תוך עצמו ולגלות שם אמיתות נסתרות. לצד סדרת מסיכות שנועדו לחשוף (ולא להסתיר) את האני האמיתי, מוצגות סדרת דמויות סימבוליות שמבטאות (או מתרגלות) תפילות, סדרת תופי טקס שעליהם מצוטטות בעיפרון דמויות של רנה דקארט ממחקריו על בלוטת האיצטרובל (בה ראה את "מושב הנשמה"), שדרה של מזבחות, גן זן (Zen Garden), המייחס לרעש סגולות דומות לאלה של השקט, עבודת וידאו תיעודית למחצה המשלבת דימויים מטכנולוגיות עתיקות ומודרניות (רדיו-טלסקופ בקוטב הצפוני המהווה חלק מרשת שמודדת את צורת כדור-הארץ פעמיים בשבוע, מאיץ החלקיקים במכון ויצמן למדע, טקס שמאני במונגוליה וסווט לודג' (Sweat Lodge) מקולומביה).
מאחורי כל זה מסתתרת - למעשה מוצפנת - קריאה לצניעות גדולה. שתי התרבויות רחוקות מהבנה אמיתית ועמוקה של העולם. שתיהן יודעות לתפעל בהצלחה "כוחות" שמובנים להן במידה חלקית בלבד. אפשר כמובן להתווכח מי רחוק יותר מהאמת. אבל גרונר, שמתבונן על המסגרת הגדולה, סבור שאין לנו כיום יכולת לענות על השאלה הזאת, ושייתכן שלעולם לא נדע.