בגלגולה הראשון, לפני שני עשורים, יצא לפניה שמה של מסעדת "טאבולה", שבהרצליה פיתוח (רחוב הנשיא 75), כאחת המסעדות המובילות באיזור. בינתיים עשה הזמן את שלו, ומה שהיה - לא חזר עוד להיות. בעלות חדשה לאותה מסעדה - שינתה את פניה לבלתי-הכר, ובלבושה החדש גם אבד זוהרה בין היתר.
בימי-תפארתה היא הייתה על רמה, ועכשיו היא ממש מסעדה בינונית. נוכחנו בכך על כל צעד ושעל כשפקדנו אותה בעבר וכעת. כמסעדה איטלקית, שהייתה על הסוס, היא קרצה לרבים בטעמה המשובח. מעדני ארץ המגף שכיכבו בה יום-יום - הותירו אצלנו טעם של עוד. המרקים, שלל הפסטות ומבחר-קינוחים - גרפו אחריהם הצלחה מירבית, והפכו בה בעת למופת קולינרי.
א כציפיותינו
מה שנותר מכל זה עד היום הוא רק התרפקות על מצבור-זיכרונות. במהדורתה העכשווית הגענו ל"טאבולה" בשניים, בשעת בין-ערביים, עמוסי-תיאבון ומלאי-ציפיות. מן התפריט שהוגש לשולחן בחרנו ב-300 גרם של פילה-בקר, עם רוטב-צ'ימיצ'ורי, אורז ופטריות - מנה שלא התעלתה על עצמה, ובלשון-המעטה היא הייתה בינונית. מנת בת הזוג - שניצל וינאי, שהובטח להיות מפילה משובח - לא הצדיקה במאום את המלצת מלצרנו.
הקינוח, עם זאת, היה הפיצוי: קרמבל-תפוחים עסיסי ונימוח בפה - התגלה כמאפה ממש לדוגמה. התלוו אליו לשלמות אמיתית - אספרסו מהביל וגם סודה צוננת. השרות, אללי, היה קטסטרופה: כושל ואיטי עד כדי להחריד. מלצרנו בושש משום מה להגיע, ורק קריאות חוזרות ונשנות מצידנו הזעיקו אותו אל שולחננו. כל אותה עת גם סבלנו מרעש נורא מסביבנו, בשל פטפטת כרונית של סועדים שישבו לידינו, ומחמת אקוסטיקה גרועה שבה "טאבולה" לוקה. החשבון הסתכם ב-277 שקל, ואת "טאבולה" זיכינו ב-6+ נקודות בסולם הקולינרי שלנו.