לבנימין נתניהו ולאיתמר בן-גביר יש פתרון קסם לפשיעה הרצחנית המשתוללת במגזר הערבי: היעזרות בשב"כ. זהו אותו נתניהו שבתריסר שנותיו הקודמות בשלטון נוצר המצב המתפוצץ כעת, וזהו אותו בן-גביר שלא היה ממש מתאבל אם ערביי ישראל היו נעלמים. אבל נניח את זה בצד ונעסוק בעיקר: האם אפשר לגייס את השב"כ למאבק בפשיעה? התשובה היא: זה מסובך מאוד ומסוכן מאוד. נתחיל מן החקיקה. סעיף 7 לחוק שירות הביטחון הכללי מגדיר במדויק את תפקידיו של השב"כ: "(א) השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה וכפוף לכל דין". אולי פשיעה חמורה היא סכנה לביטחון המדינה? אולי אפשר לגייס את השב"כ למשימה תחת המילים "הכל כפי שתקבע הממשלה"? ממש לא, כי המחוקק הוסיף ופירט בסעיף קטן ב' מהם תפקידיו של השירות לאור סעיף קטן א':

• (1) סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו.
  (2) אבטחת אנשים, מידע ומקומות, שקבעה הממשלה.
  (3) קביעת הוראות בדבר סיווג ביטחוני לתפקידים ולמשרות בשירות הציבורי ובגופים אחרים, כפי שקבעה הממשלה, למעט לנבחרי ציבור ולשופטים, וכן קביעה של התאמה ביטחונית של אדם לתפקיד או למשרה שסווגו בסיווג ביטחוני, לרבות על-ידי שימוש בבדיקות פוליגרף, והכל כפי שייקבע בכללים.
  (4) קביעת נוהלי אבטחה לגופים שקבעה הממשלה.
  (5) קיום מחקר מודיעין ומתן ייעוץ והערכת מצב לממשלה ולגופים אחרים שקבעה הממשלה.
  (6) פעילות בתחום אחר שקבעה הממשלה, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, שנועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה.
  (7) איסוף וקבלת מידע לשמירה ולקידום העניינים המפורטים בסעיף זה.

החוק בכללותו, רוח החוק וגם היישום בשטח ברורים לחלוטין: השב"כ נאבק בטרור, לא בפשיעה. הוא עוסק בביטחון, לא בשיטור. אפשר לומר עד מחר שעסקינן ב"טרור אזרחי", ב"מצב חירום" או ב"מלחמה"; לא לזה התכוון המחוקק ולא זה מה שעושה השב"כ ב-75 שנותיו. תיזכרו כמה בעייתי היה השימוש באמצעי השב"כ בזמן הקורונה, ללא ספק מצב חירום לאומי שסיכן את ביטחון המדינה וכאשר איש לא חלק על כך שצריך לגייס את כל המשאבים כדי להציל חיים. אפשר כמובן לשנות את החוק; הממשלה הנוכחית הוכיחה שוב ושוב שאין לה שום בעיה להתייחס לחוק כמו אל פלסטלינה, כולל לצרכיה הפוליטיים ולצרכים האישיים של חבריה. אבל שינוי חקיקה כזה יתקשה מאוד לעמוד במבחן בג"ץ, בשל העקרונות שכאמור ניצבים בבסיסו של חוק השב"כ ובבסיס פעילותו של השירות. למה הוא יתקשה? בגלל כמה סיבות. ראשית, יהיה צורך להצדיק מדוע השינוי נעשה רק מול הפשיעה במגזר הערבי. יש לזכור, כי השב"כ מפעיל כלים שהם לגיטימיים מול אויבים ולא לגיטימיים מול אזרחי המדינה. הכללים במאבק בטרור גמישים יותר מאשר במאבק בפשיעה. מתן היתר לשב"כ להשתמש באותם כלים רק מול ערביי ישראל, עלול להוות פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות יסוד שלהם. ונא לזכור: רוב ערביי ישראל הם שומרי חוק וקורבנות הפשיעה; גם לפושעים שביניהם יש זכויות יסוד, וכיבודן הוא אחד ההבדלים הבולטים בין דמוקרטיה לרודנות. שנית, עלול להיווצר מדרון חלקלק שיכניס את השב"כ עמוק לתוך עבודת שיטור. האם הוא יופעל רק מול מעשי טבח כמו זה שהתחולל אתמול (8.6.23), או מול כל מעשה רצח? האם רק כאשר יהיה גל מדמם כמו עכשיו, או תמיד? האם הוא יופעל רק נגד ארגוני פשיעה או גם נגד פושעים בודדים? ומה לגבי עבירות שהן יחסית פחות חמורות, כגון עבירות מין, שוחד או סחיטה באיומים? ומה עם המגזר היהודי, שגם בו יש פשיעה חמורה וקטלנית? ואם גם השב"כ ייכשל – מה אז? יגייסו את המוסד או את צה"ל? שלישית, הארגון עצמו צפוי להתנגד להפעלתו לצורכי שיטור. מדובר בתחום שאיננו מצוי בדנ"א שלו וכאמור גם סותר אותו במידה לא מבוטלת. השב"כ לא התלהב, בלשון המעטה, מן השימוש בכלי האיתור שלו למאבק בקורונה (ואגב כך התגלה שהם כנראה לא הכי מדויקים בעולם), קל וחומר – למאבק בפשיעה. רביעית, וזה קשור לנקודה הקודמת, הפעלת השב"כ מול הפשיעה תיצור בעיה של חשיפת מקורות, שיטות וסוכנים. עקרון יסוד בדין הפלילי הוא שיש להשיג ראיות כחוק ושיש למסור לנאשם את כל חומרי החקירה נגדו. כיצד בדיוק זה יפעל כאשר עסקינן בשירות ביטחון האמור לפעול בסודיות מירבית? אפשר להוציא תעודות חיסיון ולהעיד מאחורי פרגוד, אבל אמצעים אלו מופעלים במשורה ונתונים לפיקוח משפטי. לא ייתכן שהם יהפכו לנפוצים ואולי אף יעמדו בבסיסם של בקשות מעצר וכתבי אישום. השורה התחתונה היא, שהפתרון איננו הפניית שירותי הביטחון העוסקים בסיכול טרור לביצוע משימות שיטור. המשטרה נכשלת, זה ברור, ולכן הפתרון צריך להיות בה: החלפת מפקדים, הקצאת משאבים, קבלת ייעוץ חיצוני (בזה השב"כ אולי יכול לסייע). עברית פשוטה: שירות הביטחון יעסוק בביטחון, המשטרה תעסוק בשיטור.