"תארו לעצמכם שילדיכם לא מוכן שתיגעו בו או שתנשקו אותו. במסיבות יום הולדת הוא נכנס לחרדה ממוזיקה רועשת ומשלל האפקטים של הקוסם. בחיי היומיום מסרב ללבוש סוודרים, מתגרד מתוויות שבחולצה ונמנע בתוקפנות מאכילת מאכלים רבים בגלל הריח הטעם, הטקסטורה, או הטמפרטורה שלהם. לבעיה זו יש שם ואפילו ניתן לטפל בה". מסבירה מיכל שפר מיכאלי, מנכ"לית מרכז עיגולים של שמחה המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים.
רגישות יתר במערכת החושים
עד גיל 7 לערך לומד הילד לארגן את המידע התחושתי שהוא קולט, כתינוק הוא רואה שומע וחש אך אינו יכול עדיין לארגן את המידע. מה המרחק לחפץ המסוים, מה הרעש שהוא שומע, איזו צורה יש לצעצוע? ככל שהוא מתנסה הוא לומד לארגן במוחו את המידע. הילד לומד מהניסיון, מהתחושה שאותה הוא חווה בפעולה מסוימת. בתחילה הוא לומד לפתח את החושים שנותנים לו מידע על גופו ויחסו לכוח המשיכה. מכאן הוא מפתח את הראיה והשמיעה שמספרים לו על היחס שבין העצמים לגופו ( קרוב או רחוק).
הרעיונות שלנו, המושגים שלנו, התפיסה שלנו את העולם סביבנו מתפתחים מהתנסויות תחושתיות ותנועה. ליקוי במערכות אלו נובע מהעברת מידע לא מדויק למוח, שם מתחיל תהליך הלמידה. כאשר קליטת המידע מהחושים אינו תקין או אינו מדויק, תהליך העיבוד והפענוח נפגע. מכאן החשיבות הרבה לתפקוד תקין של המערכות הללו ולשילוב בין גוף ומוח לכל תהליכי למידה.
"רגישות יתר היא הפרעה בתהליך העיבוד החושי. מדובר בחלק נוירולוגי טבעי של ארגון תחושות במוח. המוח מקבל מידע חושי מגופנו ומן הסובבים אותנו, מפרש את המסרים הללו ומארגן את תגובתנו. במידה ולילד י/מבוגר הפרעה באינטגרציה החושית תגובותיו עשויות להיות בלתי מתואמות, משום שמערכת העצבים המרכזית שלו מווסתת ומעבדת באופן בלתי אפקטיבי ומדויק את המידע שהוא מקבל מגופו או מסביבתו". מסבירה מיכל שפר מיכאלי.
הפרעה בעיבוד החושי (SPD), המכונה ליקוי באינטגרציה החושית, כוללת בתוכה רגישות יתר או תת רגישות חושית ולעתים את שניהם יחדיו אצל אותו אדם. לפיכך חייבים לאבחן את סוג הרגישות ואיזה חושים היא כוללת. יצויין, כי הפרעה זו שכיחה גם בקרב מבוגרים וגורמת להפרעות רבות החל מקשיי תפקוד ולמידה, דימוי עצמי נמוך ועוד.
רבים מאיתנו מתייחסים לחמשת החושים בלבד: חוש השמיעה, ראיה, ריח, טעם ומישוש. חשוב לציין כי האינטגרציה ביניהם חשובה מאוד וזו מופעלת על-ידי חושים נוספים:
החוש הטקטילי: מתייחס למגע ומספק למוח מידע אודות המרקם, הצורה, הגודל והאובייקטים בסביבה. חוש זה משמש חלק חשוב בהתפתחות התפיסה החזותית ומתייחס לדרך בה מתרגם המוח את מה שהעיניים רואות. לדוגמה: כאשר ילד רואה מים בים הוא יודע שזה רטוב וקר והוא יכול להיכנס ולהשתעשע במים כי הוא כבר עשה זאת בעבר. כאשר ילד נרתע ממגע, הוא מאחסן במוחו מידע מסויים על עצמים והאופן שבו הוא מרגיש אותם ולכן יהיו לו קשיים בתרגום זיכרונות של תחושות מגע.
החוש הווסטיבולרי: מספק מידע באמצעות האוזן הפנימית על מיקום הראש והגוף שלנו ביחס לאדמה. לפיכך, אחראי על היכולת שלנו לשמור על שיווי משקל ולייצב את עצמנו. החוש הווסטיבולרי משפיע גם על ייצוב המבט והתפתחות מיומנות מוטורית של העיניים באמצעות שליטה על שרירי הצוואר. מדובר במערכת הקולטת מסרים אודות שיווי המשקל ותנועה מן הצוואר, עיניים והגוף, שולחת אותם למערכת העצבים לשם עיבוד ובכך מסייעת ליצירת מתח שרירים המאפשר לנו לנוע בשלמות וביעילות.
החוש הפרופריוספטיבי (תחושה עמוקה): מספק לאדם מידע באמצעות השרירים, הגידים והמפרקים אודות היציבה, הכיוון והתנועה של חלקי גופנו השונים.
העיבוד החושי אחראי לתפקודים נוספים ורבים, בהם: כישורי מוטוריקה גסה/עדינה, יציבות הגוף, כישורי שפה ודיבור, מודעות גוף, הבחנה ויזואלית, הבחנה אודיטורית, קואורדינציות עין רגל, עין יד, קשב, שיווי משקל ועוד.
לפיכך, הפרעה בעיבוד החושי עלולה לבוא לידי ביטוי כבר בגיל הרך וליצור בעיות מוטוריות הגורמות להגבלת התנסויות. בעיות בעיבוד מידע חזותי/תפיסה חזותית. בגיל מאוחר יותר יכולה לגרום לקשיי למידה, התפתחות והתנהגות ולהשפיע על חיי הילד ומשפחתו.
דוגמאות לתסמינים שכיחים דרכם מתבטאת רגישות יתר בחושים:
חוש הראיה:
- הילד זקוק להסתיר את עיניו כדי לסנן מראות.
- מתקשה להעביר את מבטו מאובייקט אחד לשני, כמו מהלוח שעל הקיר למחברת שלפניו.
- מתקשה לעקוב אחר אובייקט המצוי בתנועה כגון: כדור/לעקוב אחר שורה בעת הקריאה.
- מתקשה לדייק במשימות מוטוריקה עדינה.
- הכנת שעורי הבית - קושי בכתיבה ברורה של מילים מספרים על גבי השורה.
- נוטה לאבד מילים או מספרים בעת הקריאה ולאבד את מיקומו בדף הנקרא.
חוש השמיעה:
- תחושת מצוקה לנוכח קלות רמים, פתאומיים, צורמים, כאלה שאינם מטרידים אחרים. לדוגמא: קולות של אנשים, מוזיקה במסיבה, צפצופים שונים. הקולות הללו יכולים לגרום לכאב פיזי באוזניים והילד נזקק להגן על אוזניו עם כפות ידיו.
- רמת מוסחות גבוהה מאוד עקב רעשים שנמצאים ברקע, כגון: בבית- דיבור, טלוויזה, רעש של מזגן, מוזיקה. בכיתה - לחשושים של ילדים אחרים, רעש מכיתות אחרות, ילדים שעוברים במסדרון. רמת הקשב והריכוז יורדת מאחר שיש קושי לווסת את החוש להפריד בין קולות הרקע לקול המורה.
- קושי בהבנה של הוראות ביה"ס: עלול לבקש לחזור על הדברים שוב ושוב. לעתים מתקשה לבצע מספר הוראות ברצף.
- קושי/ פחד מקריאה בקול רם.
- הבנה ותשומת לב - קושי להתרכז ולשים לב לנאמר ולהבין את מה שהוא קורא או שומע.
חוש הטעם והריח:
- תגובתיות יתר/סלידה מריחות שאנשים יכולים להתעלם מהם או לא לשים לב לקיומם. ריחות של מוצרי חשמל, תבלינים, מים-כלור, ריחות של אנשים.
- תגובתיות יתר לטעמים וסלידה ממרקמים שונים וטמפרטורה של מזון, עד כדי הקאה.
החוש הוסטיבולרי:
- נטייה להימנעות מפעילות פיסית כמו ריצה, רכיבה על אופניים, ריקוד, משחקי כדור ועוד.
- הימנעות משימוש במתקני מגרש משחקים כמו נדנדות, מגלשות, מתקני טיפוס ועוד.
החוש הפרופריוספטיבי:
- לחוות בעיות בתחומי המגע, שיווי המשקל והתנועה. לדוגמא:
- להתקשות בעלייה וירידה ממדרגות
- להיות נוקשה, מסורבל, למעוד ולהיתקל בחפצים שונים.
- להשתמש בכוח מופרז בחפצים קטנים.
- להתקשות בביצוע מטלות מוכרות כמו להתלבש.
רגישות יתר - האם ניתן לטפל בבעיה?
"בתור אדם שמתמודד עם רגישות יתר בחושים, כאם לשני ילדים עם רגישות יתר וכמאבחנת ומטפלת בנושא, אני רואה את החשיבות הרבה שיש באיתור ההבחנה של רגישות היתר וטיפול בה". מסבירה מיכל שפר מיכאלי, המרכיב החשוב ביותר הוא הבנה של ההורים את הנושא אם על-ידי קריאה, או קבלת עזרה מאיש מקצוע. ככל שהטיפול יינתן בגיל צעיר יותר לילד ולמשפחה כולה יהיה קל יותר להתמודד עם התסמינים. לעיתים התסמינים נחלשים/מתאזנים ולעתים נעלמים כליל.
הפרעה באינטגרציה החושית בקרב ילדים משפיעה במהלך הזמן על ירידה בדימוי העצמי. התחושה שמלווה אותם היא שהם אינם יכולים לסמוך על גופם, ולפיכך אינם יכולים לסמוך על תפקודם וכאן באה לידי ביטוי חשיבות השפעה מצד הסובבים אותם. במידה וילד כזה אינו מקבל את הבנה והתמיכה של הסובבים אותו דהיינו משפחתו הקרובה הוא מפסיק לסמוך על הסביבה ולכן יש השפעה ישירה על התחום הרגשי וההתנהגותי אשר גורם לעיתים להבחנה לא נכונה של הבעיה. לצערי, ישנם ילדים/מבוגרים שמטופלים בשירות הפסיכיאטרי/פסיכולוגי, בשל תסמינים התנהגותיים, שהמקור שלהם הוא קושי בוויסות החושי והטיפול הראשוני והעיקרי בהם צריך להיות מאיש מקצוע שמתמחה בנושא, בשילוב הדרכת הורים בעת הצורך על-מנת לתת להורים כלים להתמודד עם הקשיים.
בתור הורים יש לנו הרבה מה לעשות על-מנת להקל על תפקודם של הילדים.
1. לבדוק מהו המקור האמיתי לקשיים של הילד - במידה ולהורה יש חשד שיילדו סובל מרגישות יתר, ניתן לקבל מידע רחב על הנושא (אינטרנט, ספרים, אנשי מקצוע), הבירור הראשוני יכול לתת תמונה מספיק מדויקת גם להורים. הורה יכול לקבל שאלות מנחות, לשאול את עצמו (במידה והילד קטן), או לשאול את הילד.
2. הבנה ותמיכה - ילד שהוריו מבנים את מצבו ותומכים יחוש יותר ביטחון ויסתדר יותר טוב בחוץ.
3. התאמת טיפול - רגישות יתר נעה בסקלה רחבה בין ילד אחד למשנהו הרגישות היא אינדוידואלית, עוצמתה וכן תגובותיו של הילד. ילד מופנם מאוד - ירבה להסתגר, יפנים את הקשיים שלו ויצור לעצמו סיר לחץ שמתפרץ מידי פעם. ילדים מוחצנים יותר - יגיבו בבכי קולני, בתגובתיות היסטריות יותר וביצרת מצבי לחץ לעצמם ולסובבים אותם.
בכל מקרה הילדים חווים את העולם בדרך אחרת שונה מילדים אחרים, התאימו את הטיפול בהתאם לאופיו של הילד.
4. שיתוף הילד - רצוי מאוד לשתף את הילד בלי חשש "ליצור עליו סטיגמה", או "להכניס לו לראש, שיש לו בעיה", כפי שטוענים הורים רבים. יש להבין שילדים כאלה מבינים שיש להם בעיה רק שאין לה שם ואז זה הרבה יותר מפחיד או מלחיץ. עדיף לשוחח על הבעיה מאשר לשדר מסר כפול, מצד אחד הכול בסדר ומצד שני כועסים, מענישים, רבים, מאוכזבים. התנהלות זו גורמת לילד לתחושה שמשהו לא בסדר אצלו, משהו "דפוק" או "מקולקל". ילד שיודע על טריגר שעלול לגרום לו אי נוחות יידע איך להתמודד איתו, ידע במקרים מסוימים איך להימנע ממנו, יבין את תגובותיו והכי חשוב ירגיש שהוא שולט במצב (ילד שנרתע ממגע ומודע לכך, יכול להרגיש נוח לבקש שלא ייגעו בו לדוגמה, כנ"ל לגבי הבחירה להימנע מהימצאות במקום רועש בצורה מוגזמת - באם זה מעורר לחץ וחרדה).
התחושה העיקרית בחוויה של רגישות יתר היא תחושות של חוסר שליטה, ולכן חלק חשוב בהתמודדות עמה מתחיל בהבנה של הילד את מקור הקושי תוך רכישת כלים להתמודדות.
5. הגישה - נקודת הפתיחה בטיפול שלנו, בתור הורים היא תמיד נקודת מבטו של הילד. לברר את דרגת החשיפה בה הוא חש נוחות, ומכאן לחשוף אותו בהדרגתיות ובקצב שלו לדרגה נוספת.
6. מודעות ותמיכת ההורים - חשוב להיות מודעים לקשיים של הילד ובעקבות כך לתסמינים הנגרמים ולהבין שאין זה צודק או נכון לריב, לכעוס או להעניש אותו על תגובות שלעיתים נראות לא תואמות את גילו או לחשוב שהמקור שלהם נובע מעצלנות, טיפשות או פינוק. יש לזכור שהילד לא אשם - ויתרה מכך, הוא סובל מכך בעצמו. לדוגמא: ילד שצריך לעשות הפרדה מוחלטת בצלחת של מאכלים בעלי טקסטורות שונות או טמפרה שונה, ילד שנמנע מלהשתתף במסיבות כאשר המוזיקה חזקה לו, ילד שאינו יכול ללבוש סריגים, או שהתווית בחולצה מגרדת לו, ילד שנגעל מריחות מסוימים ולא יכול לתפקד בנכחותם, ילד שמתקשה להכין שעורים שיש רעש סביבו.
"ילדי הבכור בן ה-9 וחצי סובל מרגישות יתר בדרגה מאוד גבוהה", מספרת מיכל שפר מיכאלי, "למרות כל הקשיים הנלווים הוא ילד למופת, תלמיד מצטיין ופעיל מאוד חברתית, היכולת שלו להבין את עצמו להיות מודע לתסמינים של רגישות זו מעוררת התפעלות, הוא יודע מגיל צעיר להגיד לעצמו, לאנשים, חברים, משפחה, מה נכון לו ומה לא מתאים לו בטבעיות מבלי להיות חרד מהתגובה של הסובבים אותו ומבלי שזה יערער אותו. הוא קיבל מאיתנו ההורים את ההבנה וההכלה המרבית ובדרך זו החזרנו לו את השליטה על גופו וכן את זכות הבחירה לא לקבל טיפול מקצועי. מה שמחזק אצלי את העובדה שהתנהלות מתאימה בבית של הורים יכולה על תפקודם של ילדים אלו".