ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, 2011, יצאו גברים להפגין נגד האלימות כלפי נשים. היה זה רגע מרגש וחשוב בתולדות המאבק נגד האלימות כלפי נשים.
בתחילת הדרך זה היה חוקי לחלוטין להרביץ ולהכות בנשים. פעם זה היה אירוע פרטי המתרחש בתוך המשפחה ובכותלי הבית. הציבור לא אמור היה להתערב. פעם להתלונן במשטרה היה מסוכן. השוטרים בעצמם היו עלולים להצטרף לאונס. פעם, ועד לאחרונה, היה קשה ומעליב להתלונן, ונשים רבות מהססות עד היום להתלונן נגד גברים אלימים, מטרידים ואונסים למיניהם.
את המאבק הזה נגד אלימות כלפי נשים הובילו נשים. ראשונות למצוא את האומץ לדבר בפומבי היו נשים שחברו לתנועה הפמיניסטית לדורותיה ומצאו אוזן קשבת וחברות למאבק. כך הוקמו מרכזי הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, כך הוקמו המקלטים לנשים מוכות.
כך, ולאט לאט, שונו החוקים המתירים לגברים להתעלל בנשים. נוספו חוקים חדשים האוסרים על אלימות, אונס והטרדה לסוגיה כלפי נשים. נוספה גם ההבנה שגם גברים חווים אלימות כלפיהם מפני גברים אחרים ויש לתת להם עזרה וטיפול מתאימים.
התהליך לא היה קל. אין מי שתמנה את אינספור ההפגנות, המחאות, המכתבים למערכת, הישיבות עם הוועדה למעמד האישה, הקמת קווי חירום וארגונים לעזרה. אין מי שתוכל לזכור את אינספור ההפגנות, הקטנות והגדולות, שהתקיימו לאורך השנים נגד אלימות כלפי נשים. בתחילת שנות התשעים עמדנו בחיפה ליד בית המשפט בהפגנה נגד העונש הקל שבו זכה רוצח אשתו מכרמיאל. חלק מאתנו התעטפו בתכריכים לבנים ושכבו על המדרכה. לא היה קץ לתחושת הזעם שלנו נגד המערכת המקלה ראש באלימות כלפינו.
אחר-כך קמה קואליציה נרחבת של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים בשם בת-אדם. שמנו לנו למטרה להביא את נושא האלימות, את ההיקף, את המשמעות, את הנזקים ללב הדיון הציבורי. אחר-כך עקבנו ותמכנו בנערה שנאנסה במשפט שומרת. שוב ירדנו לבית המשפט למחות נגד קלות העונש של הנערים שאנסו אותה באונס קבוצתי. לא ויתרנו. התחלנו לשבת בבתי המשפט ולתעד את המתרחש שם בניסיון להוכיח שנשים מתלוננות זוכות לזלזול וטענתן מתקבלת בקלות ראש. בינתיים, הקמנו יחד עם שירותי הרווחה בעיר חיפה מקלט נוסף לנשים מוכות.
בסוף אותו עשור של שנות התשעים, התחלנו להיאבק בסחר בנשים. יחד עם נשים מכל הארץ נסענו לביתן של נשים נרצחות וברגע שנודע דבר הרצח היינו שם להפגין את הכעס והאבל על הרצח. אנחנו, נשים פמיניסטיות מחיפה ומכל הארץ לא ויתרנו לרגע על המאבק הזה נגד אלימות, אונס, הטרדה והשפלת נשים. במשך השנים החל המחנה הזה וגדל. מרכזי הסיוע לנפגעות (ונפגעי) אונס עמדו בראש המאבק נגד אונס והטרדה מינית. ארגונים רבים חברו יחדיו למאבקים משותפים נגד בעלי עוצמה ושררה שזוכו מהאשמות כאלו ואחרות בגין ניצולם את מערכת הכוח שלהם. עכשיו נוכל לנוח.
בערב הראשון של השנה האזרחית הובילו את המאבק גברים שהבינו לאורך השנים שמקומם במאבק נגד אלימות כלפי נשים. גברים שאינם מוכנים להיות שותפים לגבריות רוצחת ואלימה. צדיקות, מלאכתנו תיעשה על-ידי אחרים. אבל אחרי כל השנים הללו המשימה עדיין בתחילת דרכה. מיגורה של האלימות כלפי נשים, גברים, ילדים וכל מי שחלש, עומדת היום במרכז החיים שלנו.
חברה גזענית שמתירה לגברים החזקים שבה לנהוג באלימות כלפי נשים, מתירה לרבנים שבה לאסור על השכרת דירות לערבים/ות. חברה שבה לא תתקיים אלימות כלפי נשים, תהיה חברה שבה לא תוכל להתקיים אלימות כלפי הזולת. אולי באותו יום תשתנה החברה הישראלית ותוכל להסכים ליחסים של שוויון וכבוד לאחרים בתוכה. חברה כזו תוכל להתמודד עם פתרונות של שלום ולתרום ליצירת עולם חדש ללא אלימות לנו ולאחרים/ות שאיתנו.