מאז פרסום הבלוג, אני מקבל לא מעט טלפונים ומיילים מחברים, אשר חלקם מתלונן שאני לא "משאיר להם מה לאכול" ושהם לעיתים "הולכים לישון רעבים" מרוב המידע שהם מקבלים על כל מיני מזונות שאהבו וכעת יש להם בעיה להכניסם לפיהם. זהו - שהפעם, אתם יכולים להיות יותר רגועים!.
הקינואה פרצה לעולמנו המערבי, רק החל מתחילת שנות התשעים ודי מהר הפכה ללהיט ולטרנד בארה"ב באירופה ואף בישראל. מקור הקינואה הוא בהרי האנדים של פרו, בוליביה וצ'ילה, שם שימשה מקור מזון חשוב מזה כ-6000 שנה.
הקינואה מכונה גם "הזהב של האינקה" אשר זיהה את ערכו התזונתי הרב, בשל יכולתו להגדיל את כושרם של לוחמיו. בני האינקה האמינו בקדושתו וסגדו לו, עד להגעתם של הספרדים, אשר שינו גם את דפוסי הגידולים החקלאיים והכניסו דגנים כמו חיטה, שעורה ושיבולת שועל, אשר דחקו את הקינואה וקיבעו לו תדמית של מזון השייך למעמד הנמוך בלבד.
הקינואה היא אחד משני המזונות הצמחיים (השני נקרא עשב החיטה) , אשר מכילים את כל 9 חומצות אמינו מהם מורכב החלבון ולכן החלבון שבו -כ-16% נקרא חלבון מלא. בנוסף יש לו מינרלים רבים, תוסיפו לזה את העובדה שהוא נטול גלוטן, קל מאד לעיכול ולהכנה וכן את העובדה שטעמו הבסיסי נטרלי, אולם הוא סופח ומקבל את טעמו משכניו לתבשיל ותקבלו את המזון המושלם.
הקינואה הוא קרוב משפחה של ירקות עליים ירוקים כמו תרד, מנגלד ואף מוין למשפחת ה- Goosefoot בשל הדמיון של עלי הצמח לרגל הקרומית של האווז. ישנם מעל 150 זנים של קינואה, אולם ניתן לחלקם ל-3 סוגים עיקריים: גרגיר בהיר, אדום ושחור.
צמח הקינואה גבוה, כ-1.75 מטר בממוצע תלוי באזורי הגידול והזן ויכול להגיע גם עד גובה של 3 מטרים. עלי הקינואה משמשים להכנת תבשיל כמו התרד וכן לסלט חי. גבעולים טריים משמשים להכנת חומרי הלבנה (אקונומיקה) או צבעים והיבשים כחומר בעירה.
הגרגר שאנו אוכלים, הוא למעשה זרע ובתור שכזה הטבע העניק גם לו מעטה הגנה, אשר מוסר בניעור ידני ואו במיכון לפני האריזה. לקליפה דקה, טעם מר המזכיר סבון המכונה סאפונין ואכן תושבי אזורי הגידול משתמשים בו לשטיפת בגדים וכן לחיטוי ולריפוי חתכים ופציעות בעור.
הידעתם?
1) בירת הקינואה נמצאת בבוליביה באזור אגם הטיטיקקה, במקום הנקרא סלינס דה גרחי מנדוזה, כ-650 ק"מ מדרום לבירה לה-פאס.
2) יצור הקינואה בדרום אמריקה מגיע כיום לכ-90,000 טונות בשנה ונמצא במגמת עלייה. מדונם מפיקים בממוצע כ-120 ק"ג קינואה, והשונות גבוהה מ-40 ק"ג עד 200 ק"ג לדונם. בנוסף החלו לפני כ-15 שנה לגדל את הקינואה גם בארה"ב באזור הקולורדו וניו מקסיקו במקומות הדומים עד כמה שאפשר לתנאים בארצות המוצא.
3) תנאי הגידול של הקינואה הם קיצוניים: גובה כ-3500 מטר, רמת משקעים נמוכה כ-250 מ"מ בשנה, בממוצע 225 אירועי כפור בשנה (כפור בכ-60% מהלילות!).
4) מחיר הקינואה נע בין 650 דולר ל-1250 דולר לטונה תלוי באיכות. ממחיר זה החקלאי צריך לשלם עבור ההובלה וניקוי, כך שנשאר לו משהוא באזור של 4-2 שקלים לק"ג כולל עלות העבודה שלו. מחירי קינואה בישראל יקרים מאד לצרכן ונעים לאיכות הזולה ברמות מחיר של כ-20-22 שקלים לק"ג, פי עשרה ממה שמקבל החקלאי במקרה הטוב.
דרום אמריקה ממנה באו לעולם גם העגבנייה, ותפוח האדמה והאנדים בפרט ממשיכה לסקרן את החוקרים, הבוטניקאים והמטפחים מכל רחבי העולם, אשר ממשיכים בניסיונם לאתר זנים מיוחדים, אשר בעזרתם ניתן יהיה ליהנות מהתכונות הכול כך ייחודיות של הקינואה, ברמות יבולים גבוהות יותר ואולי זנים אשר יתאימו לגידול באזורים נוספים על גבי הכדור, המשווע למזון איכותי ומלא שכזה.
בתאבון!