ביצה יום יום, דגים (סרדינים עשירים מאוד בסידן זמין), טחינה,
קטניות - שעועית, אפונה, עדשים, חומוס, פול, מאש ואזוקי, ניתן להסתייע בקטניות הקפואות.
דגנים מלאים - אורז מלא, גריסים, לחם חי, דוחן, כוסמת והכוכבת החדשה בעולם התזונה הבריאה - הקינואה, זוהי בעצם קטנית קטנה הדומה לדגן בעלת חלבון מושלם, עתירה בברזל, סידן ועוד.
אגוזים - לילדים הקטנים ניתן לטחון אותם. טחינה של אגוזים או שומשום יחד עם תאנים יבשות, יוצר שילוב טעים להפליא, מתוק ועשיר מאוד בסידן.
מבין הירקות כדאי להימנע מ
תפוחי אדמה המקפיצים את רמת הסוכר בדם ממש כמו סוכר לבן. כדאי להימנע מפלפל ירוק וחצילים, היות שהם מכילים כמות גדולה של סולניום (חומר רעיל, המצוי בכמות רבה בירקות הסולניים, בעיקר לפני הבשלתם).
הכמות הנבלעת (לא נלעסת, בעיקר לא מול הטלוויזיה) גדולה פי 3-2 מזו הנדרשת באמת. המעיים מתמלאים בפסולת מלאה סוכרים, אשר תוססת ומייצרת גזים ומכאן כאבי בטן כאבי ראש, עצירות, שלשולים ועוד.
בעיה נוספת היא ה
בשר בו מוזנים ילדינו. הוא גדוש באנטיביוטיקה, D.E.S (אסטרוגן סינטטי מסרטן האסור לשימוש) והורמוני גדילה. זאת יחד עם תוספות ניטרטים, המשווים לבשר מראה טרי ומשמרים אותו, אך גם מסרטנים את האוכלים אותו.
לא רק הבשר, גם ה
חלב מכיל הורמוני גדילה בעלי פוטנציאל ניכר לסרטן. הוא גורם למחלות מעיים דלקתיות, לאלרגיות, והאבסורד הגדול: לבריחת סידן. כיצד יתכן שתוצרת חלב גורמת לבריחת סידן? דווקא במדינות עם צריכת שיא של תוצרת חלב יש יותר אוסטאופורוזיס (בריחת סידן) מאשר במדינות עם צריכה נמוכה. היות שבחלב פרה יש הרבה זרחן ומעט מגנזיום (הפוך מאשר בחלב אם), הזרחן מתחרה עם הסידן על הספיגה במעי ואילו המגנזיום מסייע. גם חלבוני החלב פוגעים ביכולת הסידן להיספג בגוף. בנוסף, חלב קושר ברזל ולכן מונע את ספיגתו. אצל ילדים רבים גורם החלב לדימומים מהמעי. בשל הנ"ל נגרמת אנמיה לאותם ילדים.
מסתבר ששיעור סוכרת הנעורים עולה במאות אחוזים עם העלייה בצריכת תוצרת חלב. שיעור סרטן השד קופץ מעלה באלפי אחוזים במדינות עם צריכה גבוהה של תוצרת חלב.