המרכז פליציה בלומנטל מקיים זו השנה ה-12 פסטיבל המאגד בתוכו מוזיקה קאמרית, תזמורתית, עממית ועוד. מארגני הפסטיבל מביאים בכל שנה דברים מעניינים, לפעמים חריגים במקצת, על רמה, הזוכים לקהל רב והערכה רבה.
במסגרת הפסטיבל השנה התקיימו מופעי שבוע הגיטרה.
הערב שמעתי קונצרט שהורכב משני חלקים. בחלקו הראשון שמענו את פול גלבריית מברזיל ברסיטל לגיטרה עם 8 מיתרים וכן את הטריו זמפירסקו שבא מרומניה.
הגיטרה עם 8 מיתרים יש לה צוואר רחב יותר ויש אפשרות לנגן צלילים בתווך רחב יותר. גלבריית החזיק את הגיטרה לא בצורה הקונבנציונלית כפי שאנו מכירים אלא עם מוט הנשען לריצפה כפי שמחזיקים צ'לו.
לגלבריית צליל מאוד טוב, מנגן מצויין אך התוכנית שבחר ושכללה טרנסקריפציות - תעתיק - לגיטרה שהוא עשה ליצירות קלאסיות שנכתבו לכלים שונים, הייתה חד גונית, מלנכולית משהו, ללא ברק או וירטואוזיות נראית לעין או נגינה היכולה להרשים בצורה כל שהיא.
הכל היה קורקטי וכאמור מנוגן היטב. המבצע ישב על כיסא נמוך ללא נוע כאשר רק האצבעות של שתי הידיים נעות על המיתרים וכל גופו לא זז אפילו במילימטר. הנגינה התבצעה ללא הגברה, באור חלש, אפלולי, אווירה רומנטית כביכול שלא סייעו לקהל להתרשם היטב מהנגינה.
החלק הזה התאים במיוחד לאוהבי מוזיקה קלאסית מושבעים, המנוגנת בגיטרה.
הנגינה הייתה מאוד נקיה, כל צליל נשמע היטב ובצורה יפה אך כאמור הרכב התוכנית שכללה יצירות מאת היידן, שומן, הינדמית ובאך נשמעה כנגינה חד גוונית, לא מענינת ולעתים אפילו משעממת.
גלבריית תואר כ"קסום - מצרך נדיר בעולם הגיטרה הקלאסית... וכגיטריסט הטוב ביותר בדורו", אך אולי בגלל הרכב התוכנית תארים אלו לא הצדיקו את אמירתם.
לאחר ההפסקה שמענו את הטריו זמפירסקו.
הוא מורכב משלושה בני משפחה אחת והוא היווה ניגוד מוחלט למה שנוגן בחלקו הראשון של הערב. זאת הייתה תוכנית שכללה יצירות קלאסיות ידועות קצרות ומוזיקה צוענית בעיבודים לגיטרה.
השלושה ניגנו טוב מאוד, בתיאום מלא ביניהם, בהגברה שחיזקה את הצליל. הם ניגנו קטעים ידועים ומוכרים, דבר שתרם לשמיעה ללא מאמץ יתר. בין השאר שמענו קטעים מויולדי, בוקריני, ביזה, אלבניז, פאקו דה לוסיה, ג'יפסי קינג, פיאצולה ועוד.
קצב הקטעים היה מגוון, הם נוגנו בקצבים שונים ונשמעו כמוזיקה קלאסית קלה, עממית אפילו כמוסיקת פופ.
הקהל קיבל את נגינת השלישיה במחיאות כפיים סוערות וממושכות. שלישיה זו הוכתרה ברומניה כהרכב הגיטרות הטוב ביותר במדינה ויש צדק בדברים אלו.
אם לסכם את הקונצרט הוא היה יפה, מגוון כלל חלק קלאסי שנשמע כבד ומתארך וחלק נוסף קלאסי קל נעים, עממי כשהכל בוצע היטב.
לראות או לא לראות: קונצרט שכל חובב נגינת גיטרה יכול היה למצוא בו את החלק שהוא לטעמו.