כולנו רוצים להצליח ולשם כך אנו עמלים בפיתוח ואו במציאת המוצרים המתאימים ביותר לצרכנים שלנו, אולם לא כולנו מצליחים. ישנם המביאים מוצרים "מנצחים מחו"ל", אשר הוכיחו את עצמם שם, אולם לא מצליחים בארץ. האם זה רק "מזל" או שישנם גורמים נוספים?.
לאחרונה שמעתי סיפור, אשר אם תהיה לכם סבלנות, לקרוא עוד כמה שורות, משהו כמו עוד 330 מילים, אולי תצאו מכך מורווחים, נשכרים ואולי עם מוסר השכל קטן בצידו. מוכנים? קדימה לעבודה!.
הסיפור אינו לקוח מספורי האגדות, אלא מעשה שקרה בארצות הברית הגדולה מלפני כ-35 שנה, בתקופה שרבים כאן בישראל, חשבו שאין כמו אמריקה ורק שם ניתן להצליח ולהתבסס. מיודענו שנקרא לו בשם המקורי, ישראל, בן למשפחה תימנית ענפה, החליט לנסות את מזלו ופתח בעיר ניו-יורק דוכן לפלאפל. הוא רקח והשתמש במיטב החומרים, השקיע בחנות ואף תלה שלט ענק בקדמת החנות בשם פלאפל באנגלית.
ישראל לא וויתר בשום פרט, רכש פיתות טובות, השקיע בציוד, החליף את הריצוף, רכש ציוד מטבח ואף הקפיד להחליף את השמן בעיתו, אולם הלקוחות מיעטו לפקוד את המקום. ישראל לא ויתר, החליט אף להשקיע בפרסום בעיתונות המקומית ואף ניגש לבית הדפוס המקומי וייצר פליירים כולל פליירים עם קופונים, אשר החלו באותה עת לככב בארה"ב, אולם ההצלחה לא האירה לו פנים בלשון המעטה, אלא נהפוך הוא, שכן רמת ההוצאות שלו גדלה פלאים והעסק החל לסחוט את משאביו הנפשיים שלא לדבר על מקורות המזומן שלו.
רצה הגורל ובאותה עת הגיע לניו-יורק, קרוב משפחה שלו, אשר סיים באותה עת צבא וגם הוא רצה לנסות את מזלו בעיר הגדולה, נקרא לו בשם הספרותי, משה. למשה היה זמן פנוי ולכן עזר לישראל בחנות והיה לו מאד עצוב שהעסק לא הלך, על-אף העובדה שהפלאפלים היו מעולים, מהטובים שאכל מימיו. חשב משה וחשב, איך מוצר כזה טוב לא מצליח במקום הכי טוב והכי סואן בעולם?. החליט משה לקחת "יום חופש" מהעסק, אשר במהלכו למד משהו על הרגלי הצריכה המקומיים וחזר בערב עם רעיון לישראל.
למחרת נגשו במרץ ליישם את הרעיון, אשר במהלכו לא הכינו כדורי פלאפל "רגילים", אלא קציצת פלאפל אשר דומה בצורתה החיצונית לקציצת בורגר אמריקני, שהצרכן מכיר מבשר ובמקום שירות מאחורי דלפק, הפכו את הסלטים לבר סלטים בשירות עצמי. הלקוחות שלמו עבור פיתה ובתוכה קציצת בורגר שעשויה מאותם החומרים כמו שבכדור פלאפל רגיל.
כמובן שהשלט פלאפל הוסר ובמקומו הונח שלט חדש תחת השם בורגר צמחוני. כמובן שההצלחה הייתה היסטרית....והכול משום שהם דיברו לצרכנים בשפה שהם מבינים (הצרכנים האמריקנים מלפני 35 שנה לא ידעו בכלל מה המושג פלאפל, דבר שלא קיים היום), מבלי הצורך לחנך אותם וללמד אותם על מוצרים חדשים. נראה, שמוצר שמצליח במקום אחד בעולם, הוא הבסיס, אולם לבטח לא הערובה היחידה להצלחתו.