מה שגודש את תערוכותיה של אמין בצופים, היא מידת הנועזות שלה. בלי לעשות חשבון לאף אחד, היא משתמשת בגופה, בנפשה ובמהלך חייה הלא רגילים, כחומר לתערוכות. ואין מדובר רק בחשיפת גופה החטוב למצלמה, לצורך עשיית סרטים או צילומים. או ברישומי ערוותה החשופה ושימוש בצילומיה שעל סף הפורנוגרפיה כחלק מיצירתה.
לימודיה כללו קבלת תואר באופנה במידווי קולג' לעיצוב ברוצ'סטר, לימודי הדפס במיידסטון קולג', אותו סיימה בהצטיינות; שנתיים קורס של לימודי מ.א. בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, (במהלכו השמידה בחצר הקולג' עם גרזן את הפאנלים של כל ציוריה); קורסים בפילוסופיה, כשעיקר התענינותה היה בשפינוזה וניטשה;וקבלת תואר דוקטור לשם כבוד ומועמדת לקבלת פרס טרנר לאמנות ברשימה הסופית ב-1999. היא מקובלת בחוגים רבים, ובין ידידיה נמנים סר אלטון ג'ון, ג'ורג' מייקל והאופנאית וויוויאן ווסטווד.
את הקריירה הארוכה שלה החלה בהטלאת שמיכות,עליהן רקמה טקסטים קונטרוורסלים, ישירים ובוטים, הטבולים בשגיאות כתיב; אמירות הפורשות לעין כל את הטראומות שעברה, דרך היסורים של חייה, בהם המוטו הוא יאוש מכולם, ויחד עם זה - הכרזה ברורה על הצורך העצום באהבה - אותה לא זכתה לקבל במידה שנזקקה לה.
שמיכות הטלאים באולם הראשון של התערוכה המקיפה, יכולות להפנט את הצופה לזמן רב. כי אצלה הטקסט אינו קישוט וויזואלי; הטקסט הוא העיקר, קורץ מדם ליבה. בנוסף, במרכז האולם הראשון מצוי פיסלה: ”לדעת את אויביי", שהוא ציטוט מכיתבי אביה אליה. הוא כיוון בכך לשתיה, להימורים, ולכל החטאים שדירדרו אותו. הפסל עשוי מכלונסאות עץ, ונראה כגשר או מזח המוביל לצריף, שהוא כעין יעד לערגה בלתי מושגת לנחלה והשלווה שאין לה.
בקומה העליונה של המוזיאון המרתק, (המצוי בקומפלקס של southbank centre, שמכונסים בו בניני הניישנאל תיאטר, התזמורת והמחול המלכותי) - פרוסים בכל האולמות, צדדים שונים ומגוונים של יצירתה של אמין. הסרט בו היא כאילו מתראיינת ומספרת על ההפלה שעברה, כיצד ולמה, ומה זה גרם לה - סרט זה הוא המרגש ביותר מכל עבודותיה. היא עברה כמה הפלות, שטופלו לא נכון, ובעטיין נגרמו לה הסתבכויות רפואיות. הצורך באימהות, הכמיהה לתינוק, הובילה אותה לצייר, לסרוג ולארוג בגדי תינוק ולפסל גרב תינוק ממתכת.
אולם האונס הברוטלי שעברה בגיל 13, שבעקבותיו עזבה את בית הספר (אליו חזרה רק בגיל 15 כדי להשלים את הבחינות), האונס הזה הותיר בה צלקות שהפכו אותה בהמשך לחתולת מין חסרת מנוח, מחליפה בני זוג ללא הכרה, כשאת שמות מאה מביניהם הטליאה על קירות אוהל שבנתה והוצגה בתערוכה הנודעת " sensation" ב"רויאל אקדמי אוף ארטס" כחלק מאוספו של סאצ'צ'י. בהמשך הושמדה העבודה. ליצירה קראה: " כל אלה ששכבתי עימם".
יצר ההרס העצמי שלה המעורב בצורך הקיומי להישרד, בא לידי ביטוי בעבודות שעשתה למשל בשנים שהייתה ללא פרוטה, לאחר לימודי האמנות שלה, כאשר הציגה למכירה בחנות ששכרה יחד עם האמנית שרה לוקאס, את כל החפצים האישיים שלה. בכלל, כל פריט אישי שלה, אפילו הכורסא של סבתה - הם חלק ממכלול יצירתה, ומוצגים בתערוכה. בכסף שאספה, מימנה לעצמה את הסיור ברחבי ארה"ב.
אם משתמע מכך שאמין היא רק אמנית של "רדי מייד" - טעות בידכם. באולמות שבקומה השניה מוצגים ציורים ורישומים שלה, שמגלים רוך ועדינות, במיוחד בציורי הצבע הקטנים והאינטימיים, שמתחברים לנו עם רישומי העירום הבוטים של אגון שילה, אם כי בפחות וירטואוזיות וברישום מרושל, אולי בכוונה. השליטה שלה בצבע, ובצבע המים, גרמה גם למוזיאון הטייט בריטן (לשעבר טייט גאלרי) להציב ציור מים שלה יחד עם ציורי מים של גדולי הציור הבריטי במאתיים השנים האחרונות,בתערוכה המוצגת בימים אלה שם. והנקראת "water colour”. למרבה הפלא, ציור שלה בתערוכתה - מאד מאזכר ציור מים דומה של ויליאם טרנר בתערוכה שבטייט. מה שנוסף לזיקה שלה לגדולי האמנות והשפעתם עליה, שניכרת ברבות מהעבודות.
טרייסי אמין, בת לאב טורקי-קפריסאי ואם אנגליה, ילית קרוידן, לונדון, שגדלה מגיל 3 במלון שהיה שייך להוריה במארגייט, עבדה באוקספורד סטריט ובשוק קנסינגטון, יצרה תקופה מסוימת יצירות בכיתוב בניאון, שהפכו למותג שלה, ובכך שימרו את ילדותה ונעוריה כשהתגוללה ברחובות של הבארים וחיי הלילה בלונדון. היצירות בניאון מהוות גם הן חלק מהאמירות הכה אישיות, הנוקבות והמביעות כיסופים לאהבה ולגבר שלא קיים בכלל, כי לטעמה ומנסיונה, אין גבר שיממש את זקיקותה לאהבה.כשם שבסדרות עבודה אחרות היא מבטאה את הקשר שלה לאמה ולאביה.
על ציורה גדול המימדים "black cat” עבדה למעלה משבע שנים, והוא רב רבדים. בתוצאה הסופית שמהווה כעין דיוקן עצמי, ניכרת השפעת ציוריו של פרנסיסקו גויה, בדמות עוטה הרדיד השחור העוטף את גופה ואת ראשה, ובעוצמת מריחות הצבע השחור. באחד מהמשברים הנפשיים שהיו לה - השמידה את כל מלאי הציורים שבסטודיו שלה. כך שהמבחר אינו גדול כשהיה במקור.
טרייסי אמין מציגה תערוכה כה עשירה ומגוונת בנושאיה, בטכניקות בהן היא יוצרת, ובאמירות הבלתי מתפשרות, שלא רבים מעזים להעלותן בכתב כך - עד שהמקום צר מלפרט את כולן. כדאי וראוי לצפות בתערוכה שתוצג ב-HAYWARD GALLERY עד ה-29 לאוגוסט 2011.