הלחם הוא ה"דלק" של מהפכות חברתיות בעולם. בלחם בישראל יש את אחד מהקרטלים הקשים שיש. קרטל הלחם בישראל צובר הון על גבם של החלשים והנזקקים. הישראלים מוציאים בשנה כ-1.8 מיליארד שקלים על לחמים למיניהם, מתוכם כ-850 מיליון שקלים על לחמים בפיקוח. כ-50% מהלחמים הנקנים בישראל מיוצרים על-ידי שלוש המאפיות הגדולות: אנג'ל, ברמן ודוידוביץ'. מאפיות אלה, כמו גם מרבית המאפיות בארץ, מייצרות תמהיל מוצרים דומה, הכולל לחם אחיד, לחם לבן, חלה, לחמים פרוסים ולחמניות. התחרות העיקרית בין המאפיות היא על איכות, מראה, טעם ואורך חיי המדף של הלחם האחיד הפרוס. כ-46% ממכירות הלחם בארץ הן מכירות של הלחם האחיד הפרוס המוגדר כ"לחם בפיקוח". הגדרת הפיקוח היא פיקוח מחירים של משרד התמ"ת כאשר שינוי במחיר נעשה על-ידי המדינה. בחודש מאי 2010 רשות ההגבלים העסקיים חשדה כי בין יצרני הלחמים הגדולים נערכו הסכמים שנועדו להותיר את מחיר הלחם גבוה ולמנוע תחרות. לפי הרשות, המתחרים הגדולים והמובילים בישראל בתחום הלחם - מאפיות אנג'ל, ברמן, דוידוביץ' ומרחבית - תיאמו מחירים וכך פגעו ברוכשי מוצר בסיסי זה. על-פי החשד, מדובר בתיאום מחירים של לחמים שנמצאים תחת פיקוח ונקבע להם מחיר מרבי, וכן של סוגי לחמים שאינם נמצאים תחת פיקוח. בעקבות החשדות נפתחה חקירה ונעצרו חמישה בכירים מהחברות. בבקשת המעצר פורט כי מדובר ב"הסדרים אסורים על חשבון הצרכנים, בין היתר באמצעות המוצר החיוני והבסיסי ביותר שהם רוכשים - הלחם הפשוט והמפוקח". בהמשך הודגש כי זהו "קרטל מן החמורים שנחקרו על-ידי הרשות הן בשל מאפייניו הייחודיים, הן בשל המוצר הבסיסי והחיוני שכלפיו הוא מכוון... קרטל מאורגן היטב, המנוהל על-ידי בכירים בחברות המשלב בתוכו את העבירות הקשות ביותר שעומדות בליבת חוק ההגבלים העסקיים". וזאת, נאמר, "על גבם של החלשים והנזקקים".